אובדן, אבל, התמודדות עם שכול ויחס החברה – אלה חלק מהנושאים הכבדים שארוגים בספר הזה. למרות העומק הרגשי, הכתיבה קלילה ומתמקדת במצבים מחיי היום־יום שמטרידים בני נוער. נועה שלו רוקמת בעדינות את הכאב ומוסיפה לו חוט דק של אהבה ראשונית, חברות, משפחה ותקווה – מה שהופך את הקריאה לנגישה ומרגשת.
הספר עוקב אחר מסע ההתבגרות של ליבי, נערה בת 15 המתמודדת עם מות אמה. הספר כתוב מנקודת מבטה ומכניס אותנו לעולם הפנימי שלה. קיבלתי אותו במסגרת חברותי בנבחרת הנוער של כנרת ומיהרתי לצלול פנימה. צורפו אליו גם ערכת מדבקות, כרטיסיות וסימניה – תוספת מקסימה. זה לא סוג הספרים שהייתי בוחרת בדרך כלל בשל נושאיו, אך אני שמחה שקראתי. הוא נגע בליבי.
חייה של ליבי התנהלו על מי מנוחות יחסיים: תלמידה מצטיינת עם שתי חברות טובות ועתיד מבטיח. הכול השתנה ברגע, כשאמה נהרגה בתאונת דרכים, והיא הפכה בעיני הסביבה מ"תלמידה מצטיינת" ל"תלמידה שאמה מתה". יחס החברה אליה השתנה ולעיתים הקשה על ההתמודדות. אביה שקוע בדיכאון ואינו מצליח לתת לה מענה רגשי, אחיה מתרחק מהבית ומנסה לעזור בדרכו, והיא עצמה מתקשה לשתף. חברותיה הטובות והפגישות השבועיות עם פסיכולוגית מהוות עבורה רשת תמיכה. במטרה לעודד את אביה היא מרחיקה לכת ושוקלת לגנוב את מבחן הקבלה לכיתת מצוינות. הדבר היחיד שמכניס מזור לליבה הוא החברות שהיא רוקמת עם זוהר, נער עם בעיות מורכבות משלו, קשר שעומד במבחן המציאות.
אחת הסצנות שריגשו אותי במיוחד היא כשנודע לליבי על מות אמה – רגע שצרב בי זיכרונות מאובדן אישי שלי. גם המשימה שקיבלה להכין רשימה של דברים שאהבה באמה נגעה בי. אהבתי שליבי מנסה לגרום לאחרים להרגיש יותר טוב, גם כשהיא עצמה שבורה. היא כותבת לעצמה רשימות קטנות – על מה שאהבה, על חלומות ועל מה שעוד נשאר - וזה נוגע ללב.
זהו ספר הנוער הראשון של הסופרת, והתרשמתי ממנו לטובה. הכתיבה טובה, הדמויות נכנסות ללב ויש סצנות שקשה לא להזיל בהן דמעה. בספר יש הכול מהכול: התבגרות, אובדן, יחסי הורים-ילדים, אלימות במשפחה – אך הכול נארג תחת מעטפת של תקווה והומור. אהבתי את המסר שזה בסדר להתאבל ושכעס הוא רגש לגיטימי.
הספר מיועד בעיקר לנוער בוגר שיזדהה עם תוכניו, אך גם מבוגרים ימצאו בו הדהוד רגשי. הוא מזכיר שכאב האובדן לא נעלם, אך תמיכה אוהבת עוזרת להמשיך הלאה. אהבתי במיוחד את החברות של ליבי, שנשארות לצידה לאורך כל הדרך. באפילוג מצורפים שירבוטים מקסימים של ליבי שממחישים את מצבה הרגשי ואת כברת הדרך שעברה.
הסופרת כותבת שבדומה לגיבורה, גם היא התייתמה בגיל צעיר ואוהבת קוקילידה, לק נצנצים, טיילור סוויפט ו"בנות גילמור" – אך בשונה מליבי, היא לא פעלה כמוה. אהבתי את המגע האישי שהוסיפה לסיפור. זהו סיפור שמצליח לגעת בלב, ללמד על התמודדות עם אובדן ולהפנים שצריך להמשיך הלאה למרות הכל. מומלץ בחום!
בשורה התחתונה: עשר סיבות לא להשתגע ועשר סיבות לקרוא את הספר!
"עשר סיבות לא להשתגע" מאת נועה שלו
איורים: רעות בורץ
הוצאת כנרת זמורה ביתן
264 עמ', 2025
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה