"החבר הטוב ביותר של" מאת מיכאל אלכסנדר יכין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

* סקירה זו היא חלק מתחרות קיפוד בצוות Dual Dimensions ומשקפת את דעתי בלבד.

 "החבר הטוב ביותר של" מאת מיכאל אלכסנדר יכין הוא ספר מרתק שמתחיל כמדע בדיוני והופך במהרה למסע הישרדות עוצר נשימה. הספר מתאר עולם עתידני עשיר בפרטים, דמויות מורכבות ומסר חברתי נוקב שמעלה שאלות על טבע האדם ותלותו בטכנולוגיה. לאחר פתיחה איטית, החיונית לבניית העולם, העלילה צוברת תאוצה ואין רגע דל.

הספר נפתח בשנת 2042, בעולם שבו טכנולוגיה מתקדמת הפכה טיסות חלל לשגרה ואפשרה הקמת תחנות חלל סביב כדור הארץ. שמונים ושמונה נוסעים ואנשי צוות יוצאים לטיסה שגרתית בחלל, אך תאונה באחת מתחנות החלל קוטעת את מסעם. לאחר טיסה מפרכת השורדים נוחתים בכדור הארץ ומגלים שעשרות שנים חלפו מאז יציאתם והעולם שינה פניו. האנושות נכחדה, האדם כבר אינו מלך הג'ונגל ומהציוויליזציה המפוארת נותרו רק בעלי חיים טורפים ולהקות כלבים פראיים.

השורדים נאלצים לשרוד בסביבה קשה ועויינת – ללא טכנולוגיה, מזון או מחסה. בין הדמויות הבולטות ניתן למצוא את אנאבל – רופאה ומומחית לננו־טכנולוגיה, בן – מנהיג הקבוצה, פיטר – מהנדס תחנת חלל, וזוי – זואולוג. כמו בכל חברה, גם כאן יש מאבקי כוח ואגו. הדינמיקה בין הדמויות, הסכסוכים פנימיים ואתגרי הטבע יוצרים חוויית קריאה מהנה ומותחת.

אהבתי את הספר וגמעתי אותו ביעף למרות עוביו. חוזקו של הסיפור טמון לא רק בעלילה הסוחפת, אלא גם בבניית העולם, תיאור הדמויות והיכולת להיכנס לעורן. בעולם משולבים אלמנטים ספקולטיביים כיאה לז'אנר. אהבתי מאד את תיאורי חיי הלהקה של הכלבים, מערכת החוקים הפנימית שלהם, שפת הגוף, הקשרים ביניהם והאינטראקציה עם האנשים. כבעלים לשני כלבים (מאומצים שניהם), נהניתי במיוחד לקרוא על התקשורת בין הכלבים ועל ההתפתחות האינטלקטואלית שעברו כדי לשרוד. חוק "החזק שורד" בהחלט משחק כאן תפקיד משמעותי. 

מעבר לכך, הספר מעלה ביקורת חברתית על הסתמכות האנושות על הטכנולוגיה, יחסנו לסביבה והמחיר הגבוה שאנו עלולים לשלם  על הזנחתה. עם זאת, הביקורת הרגישה לעיתים כהטפה והיו הסברים טכניים שיכלו להיות  תמציתיים יותר. בכל אופן, זה לא פגע בהנאתי מהספר.

מבין הדמויות אהבתי במיוחד את אנאבל, רוי, בן – וכמובן את מקס הכלב. הסופר מצליח לתאר את הגאוגרפיה הפנימית של כל דמות באופן מעמיק ומדויק. האווירה משורטטת היטב, עד שממש הרגשתי כאילו אני שם: בשממה עם הדמויות, נאלצת להסתפק בתולעים כדי להשביע את דקירות הרעב וסובלת מהקור המקפיא. אהבתי  גם שהסופר הראה איך מינים שהטיבו להתאים עצמם לשינוי הסביבה הצליחו לשרוד במרחב.

הספר מתרחש בארה"ב, כתוב בגוף שלישי ועדיין מצליח להיכנס לראש הדמויות, דבר שעוזר לחוות את הקשיים שלהן, להזדהות עם חלקן ולסלוד מאחרות. הספר מעביר קשת של רגשות בצורה מרשימה. הכתיבה רהוטה וסוחפת אותנו לתוך העולם. עם זאת, השימוש בסלנג וביטויים ישראליים קצת פגם בתחושת האוניברסליות של הספר, אך זה בקטנה.

אני  אוהבת ספרי אפוקליפסה והספר הזה בהחלט עומד ברף הגבוה של הז'אנר. הוא מצליח לרתק, לסחוף ולעורר מחשבה על מקומנו בעולם ועל יכולת ההסתגלות האנושית במצבי קיצון. נהניתי מאד מהספר והסוף השאיר לי טעם של עוד. אהבתי ואני ממליצה לחובבי אפוקליפסה, ספרות ספקולטיבית וספרי הישרדות.

בשורה התחתונה: ספר מעורר מחשבה על עתיד האנושות!

  "החבר הטוב ביותר של" מאת מיכאל אלכסנדר יכין 
הוצאת אוריון, 674 עמ', 2023