"החיים הבלתי נראים של אדי לה רו" מאת ו.א. שוואב נסוב סביב אישה צעירה שחתמה עסקה עם השטן בלי לקרוא את האותיות הקטנות. אל תיבהלו מסיווג הספר כפנטזיה. הספר אומנם מסווג ככזה, אך הפנטזיה מהווה רק חלק קטן ממנו. הדגש כאן יותר על האינטראקציות בין הדמויות ופועל יוצא של בחירותיהן מאשר האלמנט הפנטסטי. הספר עב כרס ומחולק לשבעה חלקים. לפני כל חלק מופיעה יצירת אומנות שלה קשר לחיי הגיבורה. גם שמות הפרקים קשורים בדרך כלשהי לחייה.
הכירו את אדי
לה-רו, אישה צעירה שנולדה למשפחת איכרים צרפתית בסביבות תחילת המאה ה-18 ונידונה לאותו מסלול חיים מקובע מראש של נישואים/ילדים/טיפול במשק הבית עד המוות, כמו יתר נשות הכפר. בניגוד לחברותיה נישואים אינם פסגת שאיפותיה. היא רוצה להיות חופשיה, לצאת למעבר לתחומי הכפר ולחוות את החיים בגדול. היא אוהבת לצייר ובציוריה נותנת דרור לדמיונה. כאשר נכפים עליה נישואים עם אלמן ואב לילדים, היא בורחת ליער הסמוך ובמר יאושה מתפללת לאל הלא נכון. החושך, או השטן, נענה לקריאה ועושה איתה עסקה: נשמתה תמורת חופש, חופש ממחוייבות, חופש ממקובעות, חופש להיות עצמאית ולא לעשות חשבון לאיש. העסקה תסתיים ברגע שיימאס לה מהחיים והשטן בהחלט לא עושה לה חיים קלים.
אבל יש מלכוד: לא
רק שהיא הופכת לבת אלמוות, היא גם נשכחת מיד על ידי כל אדם שהיא פוגשת
ברגע שהם עוזבים את החדר בו היא נמצאת. בנוסף, היא אינה יכולה לומר את שמה לאיש, לקנות או לאגור דברים ולעבוד. היא נאלצת לגנוב וגרוע מזה כדי לשרוד. 100 השנים הראשונות חולפות ביסורים, אך אדי לא נכנעת. היא ממורמרת וחושבת שסידרו אותה, אך היא עקשנית לא פחות מהשטן. כך חולפות השנים כשמדי פעם השטן קופץ לבדוק אם היא מוכנה כבר לתת לו את נשמתה. העלילה מסתעפת כאשר שלוש מאות שנה מאוחר יותר היא פוגשת בהנרי, מוכר ספרים שזוכר אותה למרות הקללה. אדי מופתעת לגלות עד כמה הנרי אהוד על סובביו ומנסה לגלות איך דווקא הוא זוכר אותה.
הטוב: הספר כתוב היטב וזורם והתרגום בהחלט עושה עימו צדק. הרעיון אולי לא מקורי במיוחד, אך הביצוע בהחלט כן. למרות עובי הספר, הספר נגמע במהירות. העלילה נעה בין עבר והוה, בין חיי אדי בעבר ובהווה, ושני קווי העלילה נטווים יחד היטב. הרקע ההיסטורי מעשיר את העלילה כמו המוטיבים שמקשטים את דפיו: מוטיב השמות (הקשר בין השם לזהות), מוטיב מכירת הנשמה (פאוסט, מישהו?), מוטיב היזהר במשאלותיך פן יתגשמו, מוטיב העבודה הקשה שנעשית שוב ושוב (שלום סיזיפוס) והמוטיב של השארת חותם באמצעות רעיונות. הגיבורה תוהה אם אפשר להשאיר חותם מבלי שייזכרו אותך ומה בעצם אמיתי, או כדבריה: "להישכח
זה קצת כמו להשתגע. את מתחילה לא להיות בטוחה מה אמיתי, אם את אמיתית. כי
איך זה ייתכן שמשהו הוא אמיתי אם איש לא יכול לזכור אותו? זה כמו זן קואן,
עם העץ שנופל ביער. אם אף אחד לא שמע, זה קרה? אם אדם לא יכול להותיר חותם, הוא קיים?" עמ' 130. בנוסף, אהבתי את היחסים המתפתחים בין החושך ואדי לאורך
השנים ושהספר גורם לך לחשוב על בחירות ושאר תובנות.
הפחות טוב: קצב הספר איטי, איטי מאד, ולוקח לו זמן להתניע. רק במחצית השניה הספר מתחיל לצבור תאוצה. קיצוץ בדפיו והידוק העלילה היה עושה עימו צדק. הרקע ההיסטורי שטחי למדי ומרפרף מתקופה לתקופה. הסיפור מתמקד יותר בחיי האהבה של אדי מאשר ברקע ההיסטורי. למעשה, אדי מבלה את 100 השנים הראשונות של חייה
במעבר מגבר לגבר ובהתבכיינות על כמה שהחיים שלה לא הוגנים. לוקח לה זמן להתאפס ולהתחיל ליהנות מחייה החדשים. בנוסף, הסיפור מונוטוני לפרקים. פה קפה בניו-יורק, שם לילה בפריז עם גבר ששוכח אותה למחרת או ארוחה עם השטן. בגלל הנסיבות שלה, האינטראקציות של אדי עם אנשים קצרות ולכן כמעט בלתי אפשרי להיות מושקעים רגשית בתוצאה. לא אהבתי גם שהיא עם הנרי רק בגלל שהוא זוכר אותה ולא בגלל שהיא באמת אוהבת אותו.
והשיקלול: בסך הכל הספר מיוחד ומעורר מחשבה, אם כי לא מתאים לכל אחד. נהניתי מהספר ובגדול אני כן ממליצה עליו למרות ההסתייגות לעיל. הספר נקרא במסגרת מועדון קריאה עם חברות, דבר שתרם להנאה ממנו. מומלץ בתנאי שלא באים עם ציפיות בשמים.
בשורה התחתונה: עסקאות עם השטן אף פעם לא מסתיימות בטוב!
"החיים הבלתי נראים של אדי לה רו" מאת ו.א. שוואב
The Invisible Life of Addie LaRue by V.E. Schwab
תרגום: כנרת היגינס-דוידי
הוצאת אופוס, 567 עמ', 2022
