"פרסי, אנבת׳ וגרובר חוזרים בהרפתקה חדשה!"
"פרסי ג'קסון 6 - גביע האלים" מאת ריק ריירדן הינו ספר שישי בסדרת "האולימפים", אך הוא עומד בפני עצמו.
קראתי את כל ספריו של ריק ריירדן וציפיתי בקוצר רוח לספרו החדש. כגודל הציפיה, גודל האכזבה ועל כך ארחיב בהמשך.
פרסי הינו כזכור חצי אל, בנו של אל הים פוסידון ואמא אנושית. חברתו אנבת' הינה
בתה של האלה אתנה ויש לו חבר סאטיר (חצי אדם וחצי תיש) בשם גרובר. הוא
דיסלקטי ולכן מתקשה בלימודים. גם חברתו דיסלקטית, אך מתמודדת עם זה יותר
טוב ממנו.
ריירדן חוזר פה לתבנית המוכרת של גיבור היוצא למסע חיפושים. הפעם הפרס הגדול אינו הצלת העולם אלא מכתבי המלצה לאוניברסיטה יוקרתית. כן, שמעתם נכון. פרסי רוצה להתקבל לאוניברסיטת "רומא החדשה". לא בגלל שהוא אוהב ללמוד (והוא אומר זאת במפורש) אלא כדי להיות יחד עם אהובתו אנב'ת. הוא זקוק לשלושה מכתבי המלצה אלוהיים (משלושה אלים שונים) בכדי לעמוד בדרישות הקבלה. בתמורהי למכתב המלצה יצטרך לצאת למסעות חיפושים עבור האלים. הקאץ', הם צריכים לפנות אליו ולא הוא אליהם.
הבקשה הראשונה מגיעה מאל זוטר בשם גנימדס, נושא הגביע של האלים. בעבר היה גנימדס בן תמותה. הוא היה כל כך יפה עד שזאוס שינה צורה לעיט וחטף אותו לאולימפוס. הגביע נגנב ופרסי צריך למצוא אותו ולהחזירו לפני המשתה הבא של זאוס. בנוסף, לגימה מהגביע מאפשרת חיי אלמוות, כך שאסור שיפול לידיים הלא נכונות. פרסי כבר סירב בעבר לחיי אלמוות ולכן חסין לפיתוי. פרסי, אנבת' וגרובר יוצאים למסע חיפושים וכך מתחילה הרפתקה משעשעת אם כי לא מסמרת שיער במיוחד.
הספר מתמקד במשימה הראשונה וצפויים לנו ככל הנראה עוד שני ספרים שיתמקדו במשימות הבאות. אין ספק שריירדן יודע לכתוב. הספר העלה חיוך על פני ושמחתי להתנתק למספר שעות מהמציאות העגומה. נהניתי להציץ בחיי המשפחה של פרסי (הארוחות המשפחתיות, הפדיחות שעשה וחייו כבוגר), אהבתי את ההומור (בראשי הפרקים ובעלילה) ואהבתי לחזור
לקרוא על הדמויות האהובות עלי. הדיאלוגים היו שנונים בחלקם אך גם ילדותיים. בתור נוסטלגיה ובריחה מהמציאות, הספר בהחלט עמד בתנאים.
למרבה הצער, הספר יחסית פרווה לשאר ספרי הסדרה ולא עומד ברף
שלהם. ההרפתקה פחות חמורה (ומותחת) מהספרים האחרים בסדרה) ופרסי מוצג כאן כטיפש בצורה מוגזמת. הבנו שאתנת' היא החכמה, אבל לא צריך להאכיל אותנו בכפית על כך.
אין פה סכנות מסמרי השיער, אקשן, או מתח עוצר נשימה להם אנו רגילים מספרים קודמים. הסכנה המירבית היא בריחה מתרנגולות רצחניות ודו קרב פושר. אין פה קרבות רצינים או אפילו מוות של מפלצות, מה שהוריד ממפלס המתח והההתרגשות. פרסי מוזהר במפורש להימנע מלהרוג מפלצות גם אם חייו וחיי חבריו בסכנה (הגשת הלחי השניה, מישהו??). מרוב הימנעות, יצא לו ספר פרווה.
בסך הכל נהניתי מהספר, אך לא נפלתי מהכיסא. סביר להניח שאקרא גם את הספרים הבאים, בכל זאת מדובר בפרסי ג'קסון. אם טרם קראתם את הספרים הקודמים, מומלץ לכם להתחיל בהם. הם יותר טובים. ואם קראתם את הספרים הקודמים, סביר להניח שתקראו גם ספר זה ואף תהנו, אם לא תבואו עם ציפיות בשמיים.
בשורה התחתונה: ספר חביב ותו לא!
