מה משותף בין מטרוניתא, אלטעזאכן ורדיו ישן של פעם? כולם מזכירים ימים פשוטים, ערכים של פעם ושיתוף פעולה. "מטרוניתא ואלטעזאכן" מאת יוחנן אוחיון הוא ספר ילדים חמוד המספר על המטרוניתא – גברת מכובדת – ומפגשה השבועי עם האלטעזאכן, רוכל הסוחר בחפצים משומשים.
כל יום חמישי, בשכונה אחת קטנה, המטרוניתא חוזרת מקניות בשוק עמוסה בסלים ושקיות. בדיוק כשהיא יוצאת מהמונית, מגיע האלטעזאכן לשכונה וכורז בקולי קולות: "אלטעזאכן, מכונת כביסה, ספה, שידה". המטרוניתא קוראת לו לעלות עימה לדירתה ומבטיחה לתת לו רדיו משומש במצב טוב בתמורה לעזרתו עם הסלים. הרדיו לא בדיוק מה שאמרה, אך היא מפצה אותו בכוס לימונדה קרה. כך חוזר הטקס מדי שבוע – כמנגינה שחוזרת על עצמה – ושני הצדדים מרוצים.
הסיפור מלא הומור, והאיורים המופלאים עושים לו צדק – צבעוניים, מפורטים ומכניסים את הקורא אל האווירה, אל החיים והקולות של פעם. כל איור מדגיש את הרגעים הקטנים של החיים. הסיפור זרק אותי באחת לימי ילדותי, לזמנים פשוטים יותר, כשהשכונה הייתה רחבת משחקים והילדים שיחקו בחצר הבניין – לא מול מחשב, כמנהג הילדים היום. זה היה מקום קהילתי, שבו כולם עזרו לכולם וניתן היה לקפוץ לשכנה ולבקש כוס סוכר או ביצים. נוסטלגיה במיטבה. מעבר להומור ולסיפור המעניין, הספר מעביר מסר חשוב – על עזרה הדדית, נדיבות, שמירה על קשרי קהילה והכרת הטוב.
המילה אלטעזאכן לקוחה מיידיש ובדומה לסופר, הייתי עדה בילדותי לרוכלים שקנו או לקחו בחינם חפצים משומשים שאיש לא חפץ בהם. כיום רואים זאת פחות ופחות וגם הרוכלים הם לא של פעם. המטרוניתא הזכירה לי את הגברת מהשיר "גברת עם סלים" והעלתה חיוך על שפתי.
הספר מנוקד ומתאים להקראה בקול רם או כראשית קריאה לילדים. בסך הכל, הספר מהנה ומהווה חווית קריאה נעימה, עם קריצה לזמנים עברו, שמזכירה לנו שגם בדברים פשוטים יכול להיות קסם גדול.
בשורה התחתונה: חומד של ספר!
"מטרוניתא ואלטעזאכן" מאת יוחנן אוחיון
מאייר: רמי מאיקס
הוצאת אוריון, 24 עמ', 2025
