"מרטאג" מאת כריסטופר פאוליני הינו רומן פנטזיה אפית רחבת ממדים המתרחש כשנה אחרי סוף סדרת הירושה. למרות שמדובר בספר החמישי בעולם אראגון, לפי הסופר זה אינו ספר חמישי ישיר אלא יותר סיפור נלווה עצמאי. הספר עומד בפני עצמו, אם כי הוא מתרחש באותו עולם של הירושה. יש לי את כל סדרת אראגון, כך ששמחתי להוסיף גם ספר זה לספרייתי.
הסיפור מסופר בגוף שלישי ועוקב אחר מרטאג, חצי אח של אראגון והנבל בעל כורחו של הסדרה המקורית. שנואים ובודדים לאחר חלקם בשירות המלך העריץ, מרטאג ודרקונו עוקץ נעים ונדים בעולם כקין, מנודים בשל עברם רווי הדמים. בעקבות שמועות על רוע חדש האורב בצללים, הם יוצאים למסע חיפושים במטרה לכפר על מעשיהם ולהשיג גאולה. במהלך המסע הם ייתקלו באויבים ישנים וחדשים, יחשפו סכנות חדשות שמאיימות על השלום הרגיש ויגלו את המשמעות האמיתית של החופש והיכולת לבחור את דרכם.
קצב הסיפור אינו אחיד. הסיפור מתחיל לאט ואז צובר תאוצה ולקראת הסוף מאט שוב. מכיוון שהספר עומד בפני עצמו, ניתן לקרוא אותו גם אם לא קראתם את הסדרה עצמה או קראתם אותה ממש מזמן (כמוני) – בכל זאת הספר נכתב כעשרים שנה לאחר אראגון – ואינכם זוכרים אותה לפרטי פרטים. הסופר מספק מספיק רקע בצורת פלאשבקים כדי למלא פערים. מרטאג ואראגון שונים באופיים ולכן למרות שהספר מתרחש בעולם מוכר, אנו רואים אותו בצורה חדשה ומרעננת, מהזוית של מרטאג. יש לציין שהספר כולל ספויילרים לספרים קודמים, כך שאם אתם מתכוונים לקראם, עדיף להתחיל בהם.
לרוב אני לא אוהבת לקרוא המשכים מנקודת מבט של הנבל שמנסים להציגו באור חיובי או להסביר את הנסיבות שהביאו אותו הלום (כן סנואו, אני מסתכלת עליך), אך פה הסיפור שונה. מרטאג הוכרח בכפייה לשתף פעולה עם המלך העריץ והפלאשבקים לעבר מאירים את ההווה ומסבירים היטב את נסיבותיו. התיאורים על מה שעברו היו שוברי לב והסבירו הרבה. לאט לאט הדמויות מתגנבות לתוך ליבך.
הסופר הצליח להכניס אותנו לראשם של השניים ובכך גרם לנו להזדהות עימם ולהתייחס אליהם באמפתיה. במהלך הקריאה הערכתי כלפיו וכלפי דרקונו עוקץ, המפחד מחללים סגורים בשל העינויים שעבר, גברה. גורלם נגע בליבי וחששתי להם לא אחת במהלך העלילה. אהבתי את התמודדותם עם פחדיהם ואת כברת הדרך שעברו וכן את נחישותם להישאר נאמנים לעצמם ולא להשתעבד לאחרים בכל מחיר.
עוקץ הדרקון שותף נהדר למסע, ואהבתי את מערכת היחסים בינו לבין מרטאג. שניהם שבורים וסובלים מטראומות ומנסים להתאושש ולהיבנות מחדש. אהבתי את התמיכה ההדדית שלהם, הקשר המיוחד שלהם והשלמתם עם הפגמים של האחר. מרטאג לוקח אחריות על מעשיו, למרות שלא הכל היה באשמתו, ואהבתי שלא נתן לעברו לכבלו. מאנטי־גיבור הוא נהפך לגיבור ונכנס לליבי.
הסופר סוגר את רוב הקצוות, אך משאיר מספר קצוות פתוחים. כפי שציין הסופר באחרית דבר, קווי העלילה רחוקים מלהסתיים, כך שכנראה נכונים לנו עוד ספרים בסדרה והפתעות חדשות. הכתיבה מצוינת והספר נגמע במהירות. אל תיבהלו מאורך הספר. למרות עוביו הספר נגמע במהירות אם כי הסוף די נמתח ובהחלט היה אפשר לקצץ באורכו (ולקצר בפלאשבקים לעבר ובחזרתיות) ולהדק יותר את הסיפור.
לסיכום, זהו סיפור הרפתקאות עם כל המשתמע מכך – קרבות, סכנות, דו־קרב קוסמים וגם (יותר מדי) הרהורים וחרטות. בסך הכל נהניתי מהספר ואני ממליצה עליו לאוהבי אראגון ובכלל ולאוהבי גיבורים פגומים שמחפשים גאולה.
בשורה התחתונה: חזרה מוצלחת לעולם של אראגון דרך דמות מורכבת ומעוררת הזדהות.
"מרטאג" מאת כריסטופר פאוליני
תרגום: יעל ענבר
הוצאת כנרת, זמורה ביתן, כתר
624 עמ', 2026
