מיכאל אנדה ידוע יותר בזכות "הסיפור שאינו נגמר" הנהדר שלו, אך הוא כתב ספרים נוספים שאת חלקם קראתי. ספר זה פיספתי משום מה וכעת, כשיצא בתרגום מחודש, שמחתי להשלים פערים. זהו סיפור על זמן: זמן חיים, זמן שמקדישים לפעולות שונות וזמן אבוד. הסופר מגחיך את האמרה "זמן זה כסף" בסיפורו זה כדי להדגים שזמן יקר יותר מכסף וזמן שאבד לא יחזור עוד.
הספר נסוב סביב גנבי זמן, צבה שחוזה את העתיד, עולם בסכנה וילדה בעלת כשרון מיוחד שגורל העולם מוטל על כתפיה. באמפיתיאטרון עזוב גרה ילדה קטנה בשם מומו שלא ברור מהיכן באה ומה מוצאה. היא קטנה ורזה לגילה, גילה נע בין 8 ל-12 ולבושה בלאים. החצאית שלה עשויה טלאים טלאים ומעליה היא לובשת מעיל גברים ישן שגדול למידותיה. היא אינה יודעת מי הוריה או מה גילה, לא יודעת קרוא וכתוב או לספור. תושבי העיר נותנים לה להישאר במקום ודואגים לצרכיה. בהדרגה הופך האמפיתיאטרון למקום מפגש קהילתי. כולם נוהרים אליה בזכות היכולת נדירה שלה להקשיב ואיכויות נוספות. היא חיה בעוני אך מאושרת בחלקה ומסתפקת בחבריה הטובים. מכל חבריה הרבים, שניים במיוחד קרובים לליבה: בפו מטאטא הרחובות וג'יג'י, מדריך תיירים צעיר.
חייהם המאושרים של מומו וחבריה למשחק נגדעים בפתאומיות כשלמקום מגיעים האדונים האפורים ומעמידים את העיר בסכנה. הם משתלטים על העיר, מעודדים את אנשיה לחסוך זמן ו"קונים" אותו מהם. החיים נהפכים למהירים ויעילים יותר, אך מהנים פחות. כל הדברים שמסיבים הנאה בחיים (קריאה, בילוי, חברים, תרבות) נחשבים כעת לבזבוז זמן ומופסקים. קצב החיים נעשה קדחני יותר ויותר. האנשים עסוקים במרדף אחר הכסף, עצבניים יותר ואין להם זמן פנוי לילדיהם או לחבריהם. רמת החיים שלהם עולה, אך במקביל שמחת החיים שלהם יורדת. במרדף אחר העושר, איבדו את האושר ואת האנושיות.
מומו היא היחידה שלא נופלת ברשת של האדונים האפורים ולכן היא על הכוונת שלהם, במיוחד כשהיא מנסה לעזור לחבריה. בעזרתם של קסיופיאה, צבה מיוחדת החוזה את העתיד, אדון הזמן, מאסטרו סקונדוס מינוטיוס הורה, ופרח השעות היא מנסה להכשיל את מזימתם הזדונית של האדונים האפורים ולהחזיר את האושר והחיוך לחיי האנשים.
נהניתי מהספר וממסריו. זוהי קלסיקה שלא נס ליחו ואפשר לקרוא אותו בכל עת. אם לצטט את הסופר: "זהו סיפור על חיינו כיום; ייתכן שכבר קרה וייתכן שהוא רק עומד לקרות". זהו ספר נוער, אך הוא מתאים לכל גיל. כל אחד ימצא משהו בספר. ילדים ייהנו מהסיפור הפנטסטי ומבוגרים יגלו את הרבדים העמוקים שבו. הסיפור של מומו מלמד אותנו לקחת פסק זמן ממירוץ העכברים ולעצור ולהריח את הפרחים. הסופר העביר היטב את המסר שמה שחשוב הוא לא רק כסף או הצלחה אלא גם חברות, משפחה והיכולת ליהנות מהדברים החשובים בחיים. בעידן המודרני בו לאנשים יש פחות ופחות זמן לדברים החשובים באמת, טוב שבא ספר הבא להזכיר לנו מה באמת חשוב בחיים. אהבתי ואני ממליצה!
בשורה התחתונה: ספר מעורר מחשבה!
מומו מאת מיכאל אנדה
תרגום: חנה לבנת
הוצאת זמרה
2020, 285 עמ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה