"היפאטיה" הינו ספרה ה-17 של משוררת מוכשרת זו ועוד ידה נטויה. אני אוהבת את המשוררת ואת שיריה וקראתי (והמלצתי) על רבים מספרי שירתה. כמו בספריה הקודמים, גם ספר זה נכתב מדם ליבה של המשוררת וחושף רבדים מנשמתה. הספר עוסק בטבע (האנושי והאלוהי), הריק, הבדידות והכמיהה האנושית להימלט מחוויית "הבדילות הקיומית" ולשרוד. בכלל יש הרבה רגשות בשירים של המשוררת ואי אפשר להישאר אדיש אליהם.
הספר פותח בשיר "היפאטיה" (שזה גם שם הספר) המקונן על מר גורלה של היפאטיה. היפאטיה היתה בתו ותלמידתו של ת'און, איש המוזיאון של אלכסנדריה, מתמטיקאית, פילוסופית ואסטרונומית. גורלה לא שפר עליה בלשון המעטה. אהבתי את כל השירים וביניהם בלטו השיר "ההיעדר" שמוקדש לאמה של המשוררת ושיר נוסף שנכתב בעקבות מותו המזעזע של חוסה במחלקה הפסכיאטרית. הזדהיתי במיוחד עם השיר העוסק בספרים שכן כמו הדוברת, גם אני מוצאת מפלט בקריאה.
להלן לגימה משיריה:
שרשי הנעדר
משתרגים בשרשי
באינספור מראות
מכפל העדרי
איך אצא מדל"ת אמותי
ואיני קיימת? (עמ' 12)
הספרים - מעקה לי,
בעת השקיפי לתהום.
רוח עזה באותיות,
רוח נאמנה שתאחזני איתן,
אם לא רוח זו, לא היתה בי עוד רוח
וקמלה הייתי מוטלת בפאת השדה. (עמ' 18)
נוכחותו של מה שנמחק -
בכל,
אך איננו מעזים לשוותה בנפשנו. (עמ' 36).
שירתה של גאולה מתפתחת מספר לספר וכל ספר משובח מקודמו. אין כמו שירה טובה לעודד את הנפש ולשמש הפוגה בין ספרים. איני יודעת אם קלעתי לליבה של המשוררת, אך זה לא משנה. מה שחשוב הוא שנהניתי לקרוא את השירים ולנסות לפענח את צפונותיהם. השירים הפעם היו מובנים לי יותר, אולי בגלל שהתרגלתי לכתיבתה היפיפיה. בדומה ליין יין טוב בערב קריר המחמם את הגוף, כך שיריה חיממו את נפשי. אהבתי את הספר ואני ממליצה עליו בחום לאוהבי השירה והספרות היפה. גם אם אינכם חובבי שירה, טוב מדי פעם לצאת מהקופסא ולנסות דברים חדשים.
בשורה התחתונה: ספר שירה איכותי מהשורה הראשונה!
היפאטיה מאת גאולה הודס פלחן
הוצאת מיאסטקובצקי
2019, 53 עמ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה