"השמש והכוכב" מאת ריק ריירדן ומארק אושירו הוא הספר הראשון בהרפתקאות ניקו וויל. קראתי את כל ספריו של ריירדן ואהבתי את רובם ולכן שמחתי לשים ידי על ספר זה. ספר זה נכתב בשיתוף פעולה עם מארק אושירו והדבר ניכר בסגנון המשתנה לאורך הפרקים ובחוסר האחידות בכתיבה שלא לומר ברמת העניין. אישית, התחברתי יותר לכתיבתו של ריירדן שהתמקדה יותר בהרפתקה עצמה מאשר בכתיבתו של אושירו שהתמקדה ברומנטיקה הלהטבית.
הספר עוקב אחר ניקו די־אנג’לו, חצוי בן האדס – אל השאול, המוות והחושך – וחברו ויל סולאס, חצוי בן אפולו – אל השמש והאור. ניקו יצא מהארון, או נדחף לכך, ומוקד אהבתו עבר מפרסי לויל, שהוא בי־סקסואל. השניים הפכים לחלוטין באופי – אחד קודר, השני שמשי – וצריכים לגלות אם הפכים אכן משלימים זה את זה.
לכאורה המלחמות והבלגנים עם האלים והענקים מאחוריהם. מחנה החצויים היוונים פחות פעיל מבעבר וניקו וויל נשארו שם כמדריכים. העלילה מסתבכת כשניקו מתחיל לסבול מסיוטים חוזרים ונשנים ולשמוע קול קורא לו ממעמקי טרטרוס, החלק האפל ביותר של השאול. ניקו חושד שמדובר בבוב הטיטן שהשתנה לטובה מאז מפגשו עם פרסי ונשאר כלוא בטרטרוס. למרבה ההפתעה הוא מקבל תמיכה נפשית דווקא מדיוניסוס, אל היין ומנהל המחנה, שלא בדיוק נודע באמפטיה שלו ובסבלנות שלו.
הסיוטים והנבואות החוזרות של האורקל דוחפים את ניקו לצאת למסע חיפושים. וויל מתעקש להצטרף אליו והשניים יוצאים לעולם התחתון כדי להציל את בוב. הם מתמודדים עם טראומות מהעבר שמתגברות ככל שהם יורדים למעמקי טרטרוס וגורמות למתח במערכת היחסים שלהם. גם הנבואה שמרמזת שניקו ייאלץ להשאיר מאחור משהו בעל ערך רב לא בדיוק תורמת. מפגש עם שדים, מפלצות למיניהם, נימפה שאוהבת סיפורים ושאר ירקות שמאלצים אותם להתמודד עם שדים בעברם ובהוה. ואי אפשר בלי להזכיר את הטרוגלודיטים והקקודיימונים שמוסיפים רוח גבית לעלילה.
בסך הכול נהניתי מהספר אבל בעיניי הוא פחות מוצלח מספרים אחרים של ריירדן. עיקר הדגש הוא על מערכת היחסים של ניקו וויל ופחות על ההרפתקה עצמה. זה לא בהכרח דבר רע, אבל ציפיתי ליותר הרפתקאות ולפחות התלבטויות נפש ופילוסופיה שגרמה לעלילה לדשדש בחלקים מסויימים. אנחנו אמנם מקבלים מבט מעמיק יותר על מערכת היחסים של השניים ועל כל מה שהם עברו יחד, כולל כמה פלאשבקים לרגעים שבהם הפכו לחברים, אבל זה הפך את הקריאה לאיטית ופחות סוחפת בעיני.
משחקי המילים היו בכללי פחות שנונים מהרגיל. כינויי החיבה של הצמד היו קיטשיים בעיני ולא תאמו לדמותו המסתורית של ניקו. עם זאת אהבתי את המסר של לקבל עצמך כמו שאתה, על הצדדים האפלים שבך. אהבתי גם את הצבע המתכהה של הדפים שהופיעו בסצנות הסיוטים והזיכרונות ועזר להפריד בין חלום ומציאות.
הספר אומנם עומד בפני עצמו, אך מזכיר דמויות ואירועים מספרים קודמים. אם טרם קראתם את הסדרות האחרות, כדאי להתחיל בהם כדי להכיר את הנפשות הפועלות — אך זה לא חובה. הספר השני כבר יצא לאור בעברית, כך שתוכלו לקרוא את שניהם ברצף. הספר מומלץ לנוער שאוהב מיתולוגיה ולחובבי ריירדן מושבעים. למי שמחפש להעמיק בדמותו של ניקו ובעולם המוכר של ריירדן, הספר מספק את הסחורה, גם אם אינו מהחזקים שבספריו.
בשורה התחתונה: על אלים וגיבורים!
"השמש והכוכב" מאת ריק ריירדן ומארק אושירו
תרגום: יעל אכמון
הוצאת כנרת, זמורה, 2024, 443 עמ'
