יום רביעי, 23 בספטמבר 2026

"השטעטל האבוד" מאת מקס גרוס


 













"השטעטל האבוד" מאת מקס גרוס הינו רומן מרתק בעל רעיון מקורי על זהות, מסורת והתנגשות בין ישן לחדש. הוא נפתח בנקודת מוצא מעניינת: מה היה קורה אילו שרד בפולין כפר יהודי (שטעטל) נסתר שהצליח לחמוק מן השואה. הספר כתוב בגוף ראשון על ידי מספר אלמוני יודע כל, אחד מתושבי כפר זה, מה שמוסיף למסתורין.

כפר יהודי אחד, קרסקול, נותר מנותק ומבודד מהעולם החיצון במשך עשרות שנים, ללא שום מודעות למתרחש בחוץ. פרעות רבות פסחו על תושביו והם לא שמעו על השואה, מחשבים ושאר מותרות טכנולוגיות. תושביו עדיין מקיימים אותו אורח חיים דובר יידיש שקיימו אבותיהם לפניהם. הקשר היחיד שלהם עם העולם החיצון הוא דרך להקת הצוענים שאחת לכמה זמן מפציעה במקום ומחליפה איתם סחורה. כאשר אישה שהתגרשה מבעלה נעלמת ועולה חשד שנרצחה בידי בעלה לשעבר, יתום בשם יענקל נשלח לדווח על כך לרשויות פולין וכך פותח תיבת פנדורה. בעקבות חשיפת הכפר, העולם המודרני מטלטל את חייהם של תושביו ומביא איתו שינויים במסורת, בכלכלה ובאורח החיים. לא כולם מקבלים את השינויים בברכה, והפער בין השמרנים לתומכי הקדמה יוצר קרע בכפר.

הסיפור נע בין סיפורו של הכפר והשפעת חשיפתו על תושביו לבין סיפורו של יענקל בעולם החיצוני. המפגש בין התרבויות היה מעניין, במיוחד הפער בין תושבי קרסקול לבין העולם המודרני שנחשף בפניהם. הבידוד שהגן על הכפר מפני העולם הוא גם מה שהפך אותו לפגיע כשהעולם סוף סוף הגיע אליו. במקביל, מעניין היה לראות את תגובת תושבי פולין לחשיפת הכפר. רבים מהם  פיקפקו בעצם קיומו והאמינו שמדובר בבדיה של היהודים שנועדה לסחוט כספים מהמדינה. אהבתי את שבירת הקיר הרביעי על ידי המספר (הפנייה לקורא), שהוסיפה לספר נימה אירונית והשתלבה היטב באופיו הסאטירי.

חיבבתי את יענקל ולא אהבתי את היחס של הכפר אליו בפרט ואת יחס החברה אליו בכלל. יענקל מגשר למעשה בין שני העולמות, ולכן היה מעניין לראות כיצד הוא מתמודד עם הפער בין המקום שממנו הגיע לבין העולם החדש שנחשף בפניו. תגובתו לחשיפה למודרניזציה הייתה אמינה ואותנטית ועוררה לא אחת חיוך על שפתי. 

בסך הכל נהניתי מהספר, אם כי ניתן היה להדקו. זוהי סאטירה חברתית המלמדת הרבה על נפש האדם, על המפגש בין מסורת לקדמה ועל התנגשות בין תרבויות. הספר נוגע בקצה המזלג בהיסטוריה היהודית, כולל התייחסות לרדיפות היהודים לאורך הדורות, לשואה ולמדינת ישראל, ואף מעלה שאלה מעניינת: האם קידמה היא בהכרח דבר טוב? אהבתי שהספר אינו מציג את המודרניזציה כדבר חיובי או שלילי באופן מוחלט, אלא מראה גם את יתרונותיה וחסרונותיה.

יש בספר תובנות עצובות בנוגע לאנטישמיות בעבר ובהווה, כולל התייחסות לסיפורי קונספירציה, עלילות דם ושנאה ליהודים שמתבטאת לעיתים קרובות באלימות נגדם. עצוב לגלות עד כמה מעט השתנה מאז ועד היום. אין חדש תחת השמש, נכתב בקהלת. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואותה אנטישמיות ישנה חיה ובועטת גם כיום בשינוי אדרת עם רוח גבית מאויבינו.

הספר היה מועמד לפרס סמי רוהר לספרות יהודית, ואף נבחר לרשימת הספרים מעוררי הבאז של הניו יורק טיימס ולא בכדי. הספר מעורר מנעד של רגשות ומחשבות. הסוף המריר-מתוק התאים היטב לרוח הספר. ההומור בספר מאזן את הנושאים הכבדים ומאפשר לעסוק גם בנושאים לא פשוטים בלי שהסיפור יהפוך לכבד מדי. למרות שהאמצע מעט נמתח, הרעיון המקורי, המפגש בין שני העולמות והנושאים שהספר מעלה הופכים אותו לספר מיוחד שנשאר איתי גם אחרי שסיימתי לקרוא. אהבתי ואני ממליצה!

בשורה התחתונה: שטעטל אחד, שני עולמות, והמון שאלות על טבע האדם.

"השטעטל האבוד" מאת מקס גרוס
תרגום: קטיה בנוביץ'
הוצאת כנרת, זמורה, ביתן 2026, 368 עמ'

יום שני, 21 בספטמבר 2026

"בני גבל" מאת גל חרמון


 

 

 

 

 

 

 


"בני גבל" מאת גל חרמון הינו ספרו הרביעי של הסופר והספר הראשון שלו שאני קוראת. מודה, זה לא מסוג הספרים שאני נוהגת לקרוא בדרך כלל והופתעתי לטובה. הכתיבה לפתה אותי והכניסה אותי מיד לעולם של ריגול, מתח ומיתולוגיה, ולמציאות הלבנונית שפחות מוכרת לי.

הסיפור מתרחש ימים ספורים לאחר אסון המסוקים הנורא ב-1997, שבו התנגשו שני מסוקי יסעור זה בזה וגבו מחיר כבד. ארז, קצין שייטת צעיר, מוצא עצמו מעורב במרדף מסעיר אחר מתנקש לבנוני מסוכן יחד עם עמוס, איש ביון ותיק. העלילה הולכת ומסתעפת ככל שהם נגררים אל תוך עולם שבו ארגונים כמו צד"ל, יק"ל, המוסד, ארגון שומרי הארזים וחיזבאללה עושים כשלהם, ומובילה אותם אל מעמקי לבנון, מקום שבו כל צעד ושעל שלהם עלול להיות האחרון.  

נהניתי מאוד מהספר וגמעתי אותו ביעף. הספר משלב בהצלחה מתח והיסטוריה ונע בגוף שלישי בין ארז (שהוא משלנו), המלווה את עמוס בחקירה, לבין אשמון, המרגל בעל אלף הכינויים. אהבתי את הציטוטים מהתנ"ך, את ההתייחסות למיתוסים קדומים ולמיתולוגיה כנענית ופיניקית (הצידונים), את הקריצה לימי שלמה המלך וחירם מלך צור ואת החיבור שלהם להווה. שם הספר טומן בחובו משמעות שמתחברת היטב לעלילה ולזהותם של בני גבל.

הספר מותח מתחילתו ועד סופו. אהבתי את ארז ועמוס כדמויות ואת חיבוטי הנפש שלהם. במיוחד אהבתי את ההתמודדות של עמוס עם שגיאות העבר שלו ואת מערכת היחסים בין ארז לחברתו. לאשמון, מטעמים מובנים, לא התחברתי, והפרקים איתו פחות משכו אותי. הכתיבה מעולה, עשירה וסוחפת, ונהניתי להשכיל וללמוד על התקופה וההיסטוריה. המידע ניתן במינון הנכון, מבלי להלאות את הקורא, ומעשיר את המסופר. אגב, פרסום הספר נדרש באישור הצנזורה ומשרד הביטחון בשל רגישות הנושא, והוא שופך אור על מציאות מורכבת.

אהבתי במיוחד לקרוא על תהליך החקירה, על הדרך שבה נאסף המידע ועל אופן פעולתו של הביון. הספר מתרחש מבחינה כרונולוגית לפני אירועי "מים שקטים" (שאותו לא קראתי), ולכן רצוי לקרוא את "בני גבל" קודם. לא ציפיתי שספר מז'אנר שאני כמעט לא קוראת יצליח לרתק אותי כל כך. אהבתי את האופטימיות של הסופר ומצטרפת לתקוותו לזמנים טובים יותר. אהבתי וממליצה בחום!

בשורה התחתונה: מותחן מקורי משובח! 

 "בני גבל" מאת גל חרמון
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2026, 441 עמ' 

"פנס הזיכרונות" מאת סנאקה היראגי


 











אומרים שרגע לפני מותנו, חיינו חולפים לנגד עינינו. זה בדיוק הרעיון בלב ספר זה. "פנס הזיכרונות" מאת סנאקה היראגי עוסק בזיכרונות, בחירות ומוות ביד רגישה ובשפה מינימליסטית ועדינה. דפי הספר דקים, אך בפנים עולם ומלואו.

הספר מורכב משלושה סיפורים השזורים זה בזה, וזיכרונות העבר עוברים כחוט השני בין דפיו. בסטודיו הצילום של מר היראסאקה עוברים מבקרים רבים. הסטודיו משמש תחנת מעבר בין עולם החיים לעולם שמעבר, ומבקריו מקבלים הזדמנות לשחזר רגעים קסומים מחייהם. כל מבקר צריך לבחור תמונה אחת מכל שנה בחייו, ובמקרים שבהם תמונה אחת דהויה, ניתנת לו האפשרות לחזור לרגע זה בזמן ולחוות אותו מחדש ואף לצלמו. התמונות שנבחרו משובצות בפנס הזיכרונות, המקרין רגעים אלה, כך שחייהם של המבקרים חולפים לנגד עיניהם רגע לפני שהם עוברים הלאה. תפקידו של היראסאקה להדריכם ולהקל עליהם את המעבר לעולם שמעבר.

בסיפור הראשון אנו פוגשים את האצ'ו יאגי, קשישה בת 92 וגננת במקצועה. היא חוזרת ליום אחד בחייה העשירים, לטוקיו שלפני המלחמה ולתקופה שבה נאבקה לספק מקום הולם לגן ילדים. בסיפור השני אנו פוגשים את ואניגוצ'י, איש יאקוזה הנזכר בתקופה שבה גילה חמלה כלפי אחד מעובדיו, אדם עם מוגבלות, ותוהה איך היו נראים חייו אילו היה עושה בחירות אחרות. בסיפור האחרון אנו פוגשים ילדה צעירה עם סיפור חיים לא קל, שסיפורה מאוד נגע לליבי. למרבה האירוניה, דווקא המדריך אינו זוכר את עברו. מכל תמונותיו נשארה רק תמונה אחת בודדה, והוא כולו תקווה שאחד המבקרים יכירו ויעזור לו לשחזר את זיכרונותיו האבודים.

אהבתי את הספר ואת הרעיון שעומד מאחוריו. הספר מחבר בין שלוש הדמויות וממחיש איך כל החלטה, קטנה כגדולה, משפיעה עלינו ועל אחרים. מעין אפקט הפרפר, אם תרצו. הדמויות אינן חוות נקודות מפנה דרמטיות, אלא רגעים קטנים ומשמעותיים מחייהן שמשפיעים על סביבתן. בין אם זו נאמנותו של טכנאי לעבודתו, מסירותה של גננת לתלמידיה או רגעי ביטחון של ילדים שסובלים מבריונות, דווקא הרגעים האלה הם שהופכים את הסיפורים לאנושיים ומעניקים לספר את אופיו המיוחד.

לאורך הקריאה הרהרתי שלא הייתי מתנגדת לפנס כזה שיאפשר לי להביט לאחור על הרגעים המשמעותיים בחיי, להיזכר ביקיריי שאינם ואולי אף לחוות יום אחד במחיצתם. כל זה בעודי בחיים, כמובן... זהו סיפור מרגש על זיכרונות, אגירת חוויות ובחירות ומשמעותן. אהבתי ואני ממליצה!

בשורה התחתונה: סיפור אנושי קטן שמצליח לגעת בגדול!

"פנס הזיכרונות" מאת סנאקה היראגי
תרגום: קטיה בנוביץ'
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2026, 206 עמ'

יום שבת, 12 בספטמבר 2026

"כל הדברים שלא אמרנו" מאת סלואן הארלו
















"כל הדברים שלא אמרנו" מאת סלואן הארלו הינו ספר נוער בוגר מרתק על אובדן, מערכות יחסים רעילות וסודות מסוכנים שלא ישאירו אתכם אדישים. הספר הפתיע אותי בגדול. חשבתי שמדובר בעוד ספר נוער שגרתי על אובדן, תהליך התבגרות ומערכות יחסים, אבל הוא התגלה כהרבה מעבר.

הספר נסוב סביב אלה גרהם, תלמידת כיתה י"ב, בחודשים שלאחר תאונת דרכים שבה איבדה את חברתה הטובה ביותר, היילי. אלה חוזרת לבית הספר מספר חודשים לאחר התאונה שבה היא עצמה נהגה. היא אינה זוכרת דבר מאותו יום אומלל, אך היא מאשימה את עצמה במותה של היילי ויודעת שגם אחרים מאשימים אותה. במקביל להתמודדותה עם האבל ורגשות האשם שלה, היא נאלצת להתמודד גם עם רגשות חדשים ומורכבים שהיא מתחילה לפתח כלפי סוייר, בן זוגה של היילי. קשר החברות שהיא מחדשת עם חברת ילדותה, סימה, עוזר לה במקצת, כמו שיחותיה עם יועץ בית הספר.

כאשר אמה של היילי מבקשת מאלה לפנות את החדר של בתה, היא מוצאת את יומנה של היילי. היילי לא הייתה היא עצמה בחודשים שקדמו לתאונה, ואלה מקווה שהיומן יחשוף את הסיבה לכך. היא מתחילה לקרוא ביומן ומגלה פרטים חדשים ומטרידים על היילי ומערכת היחסים שלה. ככל שהעלילה מתקדמת, אנו עדים לניסיונותיה הנואשים של אלה לשחזר את הזיכרונות האבודים מאותו לילה ארור. היא וסוייר מתקרבים זה לזו, אך ככל שהיא קוראת ביומן היא מתחילה לתהות על קנקנו.

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטם של אלה וסוייר ומשלב בתוכו קטעי יומן של היילי, דרכם אנו לומדים להכיר אותה. הסיפור מציאותי להפליא וריתק אותי, החל בדמויות שהרגישו אותנטיות ועד לעלילה רצופת תפניות. הספר התחיל לאט, אך התפתח בצורה שלא ציפיתי והפך מעוד סיפור שגרתי למותחן אפל עם טוויסטים מפתיעים. הספר בוחן את מערכות היחסים בין הדמויות והדינמיקה ביניהן. נושאים של אלימות פיזית ונפשית, אובססיביות, משפחות הרוסות וחברות שזורים אף הם בעלילה. הספר גם מעביר מסר חשוב על אמון, פתיחות והחשיבות שבשיתוף מבוגרים בבעיות ובמצבים קשים.

הסופרת עשתה עבודה נפלאה בבניית המתח ובתיאור הגאוגרפיה הפנימית של בני הנוער, והקריאה הייתה קולחת. למרות שזהו ספר ביכורים, הדבר אינו ניכר כלל וכלל. אהבתי במיוחד את הדמויות המרכזיות ואת הדרך שבה הקשרים ביניהן מתפתחים ומשתנים לאורך הספר. נהניתי מהשילוב בין המתח, הרומנטיקה והסודות שנחשפים בהדרגה, ואני ממליצה עליו לאוהבי הז'אנר. יש בו מספר סצנות אינטימיות ולכן הוא מתאים יותר לקהל בוגר. 

בשורה התחתונה: כל הדברים שלא נאמרו סופם להתגלות!

"כל הדברים שלא אמרנו" מאת סלואן הארלו
תרגום: דנה טל
הוצאת כנרת, 318 עמ' 2026 

יום חמישי, 3 בספטמבר 2026

"אסטריקס הגלדיאטור" מאת רנה גוסיני


 











"אסטריקס הגלדיאטור" מאת רנה גוסיני הוא ספר נוסף בסדרת הקומיקס הנהדרת בכיכובו של מיודענו אסטריקס וחבריו. קראתי ואהבתי את "אסטריקס הגאלי" (ואף סיקרתי אותו כשיצא) ושמחתי לשים ידי על ספר זה. כל ספר בסדרה עוקב אחר הרפתקאותיהם של הגאלים הבלתי מנוצחים והפעם למשורר הכפר יש חלק נכבד בעלילה.  

השנה היא 50 לפני הספירה. גאליה כולה נמצאת בשליטה רומאית, מלבד כפר קטן של גאלים בלתי מנוצחים. בהיתקלויות בין הרומאים לגאלים, הרומאים תמיד מפסידים בזכות שיקוי הקסם של הגאלים המקנה להם כוחות על. הנציב הרומי מבקר במחנה ומחליט להעניק ליוליוס קיסר את אחד מהגאלים הבלתי מנוצחים במתנה. מכיוון שקשה להילחם נגד הגאלים, כפי שלמדו הרומאים על בשרם, הם מחליטים לחטוף את חמשיריקס, משורר גאלי שנראה לא מזיק. אממ, הם לא לקחו בחשבון את שירתו שיכולה לשגע פילים. 

הנציב הרומי לוקח אותו לרומא ומציגו לפני הקיסר. הקיסר מחליט שמשוררנו ייזרק לאריות במהלך משחקי הגלדיאטורים בקולוסיאום כדי לבדר את ההמונים. אסטריקס (לוחם גאלי קטן וערמומי בעל כוחות על בזכות שיקוי פלא שהוא שותה) וחברו הטוב אובליקס יוצאים לרומא במטרה להציל את חברם לכפר. בדרך יעברו הרפתקאות שונות, יילחמו בפיראטים, יגלו את נפלאות המרחצות הרומיות ויצטרפו לגלדיאטורים במטרה לשחרר את המשורר משוביו. 

נהניתי מהספר וחייכתי לכל אורכו. הספר שנון, הומוריסטי ומלא בדמויות קומיות ובמצבים משעשעים. המפגש  של הגאלים עם האימפריה הרומית מספק לקורא כמה סצנות משעשעות במיוחד. מביניהן ראוי לציין את הנטייה של הרומאים לאטום את אוזניהם בפטרוזיליה כדי לא לשמוע את שירתו של חמשיריקס, מפגשם הראשון של הגאלים עם המרחצות (רמז: לא התלהבו מזה יותר מדי) ומהסצנה שבה ביקשו אסטריקס ואובליקס טרמפ מספינה באמצעות הושטת יד. היה משעשע לראות את השניים מסתובבים ללא חשש מרומא ומלמדים את הגלדיאטורים לשחק במשחקי חברה במקום להילחם. אהבתי גם את הניגוד המשעשע בין מנהיג הגאלים שפוחד שהשמיים ייפלו על ראשו, לבין מנהיג הבסיס הרומאי שפוחד מהגאלים ובצדק.

בספר ובאיורים יש עוד מצבים משעשעים כמו למשל מחליפו של אובליקס בחציבת הסלעים, שהוא גאלי זקן ונמוך. משחקי המילים בשמות (לוחמאמיקס, מצבעגום, עקשנוס) מבדרים והשירים של המשורר מבדרים לא פחות. השירים בתרגום (המוצלח יש לומר) עברו התאמה לעלילה מתוך שירים ישראליים מוכרים. מתוכם אזכיר את  השורה מהשיר של "אהבה בליל קיץ" של צביקה פיק והיא: "והם היו הגאלים הצעירים ברגעים הכי יפים של החיים". חייכתי כשהקיסר מילמל לעצמו שהדברים כנראה לא ייגמרו טוב עבור בנו המאומץ ברוטוס (רמז לבאות) ואת השלט שקידם את הנכנסים לרומא ובו נכתב שכל הדרכים מובילות לרומא.  

האיורים צבעוניים ומלאים בפרטי פרטים קטנים שמעשירים את העלילה ומחיים אותה. הספר מתאים לילדים שקוראים ללא ניקוד שבהחלט ייהנו מהעלילה ומההומור (הלא גס, יש לציין בהערכה). כל ספר בסדרה עומד בפני עצמו, כך שאין צורך לקרוא את הספרים הקודמים כדי להבין את המתרחש וליהנות מהעלילה. באנגלית יצאו כ-40 ספרים ואני מקווה שעוד ספרים יתורגמו. למרות שמדובר בספר המיועד לילדים, גם מבוגרים ייהנו ממנו ומהמפגש עם הדמויות האהובות של אסטריקס ואובליקס. אני נהניתי ובהחלט ממליצה! 

בשורה התחתונה: כל הדרכים מובילות לרומא, אבל כדאי להגיע אליה עם מיודענו אסטריקס ואובליקס!

"אסטריקס הגלדיאטור" מאת רנה גוסיני
איורים: אלבר אודרזו
תרגום: רחל סיטרוק
הוצאת כנרת, 48 עמ', 2026