יום חמישי, 8 בינואר 2026

"מרטאג" מאת כריסטופר פאוליני

 










"מרטאג" מאת כריסטופר פאוליני הינו רומן פנטזיה אפית רחבת ממדים המתרחש כשנה אחרי סוף סדרת הירושה. למרות שמדובר בספר החמישי בעולם אראגון, לפי הסופר זה אינו ספר חמישי ישיר אלא יותר סיפור נלווה עצמאי. הספר עומד בפני עצמו, אם כי הוא מתרחש באותו עולם של הירושה. יש לי את כל סדרת אראגון, כך ששמחתי להוסיף גם ספר זה לספרייתי. 

הסיפור מסופר בגוף שלישי ועוקב אחר מרטאג, חצי אח של אראגון והנבל בעל כורחו של הסדרה המקורית. שנואים ובודדים לאחר חלקם בשירות המלך העריץ, מרטאג ודרקונו עוקץ נעים ונדים בעולם כקין, מנודים בשל עברם רווי הדמים. בעקבות שמועות על רוע חדש האורב בצללים, הם יוצאים למסע חיפושים במטרה לכפר על מעשיהם ולהשיג גאולה. במהלך המסע הם ייתקלו באויבים ישנים וחדשים, יחשפו סכנות חדשות שמאיימות על השלום הרגיש ויגלו את המשמעות האמיתית של החופש והיכולת לבחור את דרכם.

קצב הסיפור אינו אחיד. הסיפור מתחיל לאט ואז צובר תאוצה ולקראת הסוף מאט שוב. מכיוון שהספר עומד בפני עצמו, ניתן לקרוא אותו גם אם לא קראתם את הסדרה עצמה או קראתם אותה ממש מזמן (כמוני) – בכל זאת הספר נכתב כעשרים שנה לאחר אראגון – ואינכם זוכרים אותה לפרטי פרטים. הסופר מספק מספיק רקע בצורת פלאשבקים כדי למלא פערים. מרטאג ואראגון שונים באופיים ולכן למרות שהספר מתרחש בעולם מוכר, אנו רואים אותו בצורה חדשה ומרעננת, מהזוית של מרטאג. יש לציין שהספר כולל ספויילרים לספרים קודמים, כך שאם אתם מתכוונים לקראם, עדיף להתחיל בהם. 

לרוב אני לא אוהבת לקרוא המשכים מנקודת מבט של הנבל שמנסים להציגו באור חיובי או להסביר את הנסיבות שהביאו אותו הלום (כן סנואו, אני מסתכלת עליך), אך פה הסיפור שונה. מרטאג הוכרח בכפייה לשתף פעולה עם המלך העריץ והפלאשבקים לעבר מאירים את ההווה ומסבירים היטב את נסיבותיו. התיאורים על מה שעברו היו שוברי לב והסבירו הרבה. לאט לאט הדמויות מתגנבות לתוך ליבך.

הסופר הצליח להכניס אותנו לראשם של השניים ובכך גרם לנו להזדהות עימם ולהתייחס אליהם באמפתיה. במהלך הקריאה הערכתי כלפיו וכלפי דרקונו עוקץ, המפחד מחללים סגורים בשל העינויים שעבר, גברה. גורלם נגע בליבי וחששתי להם לא אחת במהלך העלילה. אהבתי את התמודדותם עם פחדיהם ואת כברת הדרך שעברו וכן את נחישותם להישאר נאמנים לעצמם ולא להשתעבד לאחרים בכל מחיר.  

עוקץ הדרקון שותף נהדר למסע, ואהבתי את מערכת היחסים בינו לבין מרטאג. שניהם שבורים וסובלים מטראומות ומנסים להתאושש ולהיבנות מחדש. אהבתי את התמיכה ההדדית שלהם, הקשר המיוחד שלהם והשלמתם עם הפגמים של האחר. מרטאג לוקח אחריות על מעשיו, למרות שלא הכל היה באשמתו, ואהבתי שלא נתן לעברו לכבלו. מאנטי־גיבור הוא נהפך לגיבור ונכנס לליבי.

הסופר סוגר את רוב הקצוות, אך משאיר מספר קצוות פתוחים. כפי שציין הסופר באחרית דבר, קווי העלילה רחוקים מלהסתיים, כך שכנראה נכונים לנו עוד ספרים בסדרה והפתעות חדשות. הכתיבה מצוינת והספר נגמע במהירות. אל תיבהלו מאורך הספר. למרות עוביו הספר נגמע במהירות אם כי הסוף די נמתח ובהחלט היה אפשר לקצץ באורכו (ולקצר בפלאשבקים לעבר ובחזרתיות) ולהדק יותר את הסיפור.

לסיכום, זהו סיפור הרפתקאות עם כל המשתמע מכך – קרבות, סכנות, דו־קרב קוסמים וגם (יותר מדי) הרהורים  וחרטות. בסך הכל נהניתי מהספר ואני ממליצה עליו  לאוהבי אראגון ובכלל ולאוהבי גיבורים פגומים שמחפשים גאולה.

בשורה התחתונה: חזרה מוצלחת לעולם של אראגון דרך דמות מורכבת ומעוררת הזדהות.

"מרטאג" מאת כריסטופר פאוליני
תרגום: יעל ענבר
הוצאת כנרת, זמורה ביתן, כתר
624 עמ', 2026 

יום שני, 5 בינואר 2026

"ג'יימס והאפרסק הענקי" מאת רואלד דאל


 

 

 

 

 

 

 

 

הקראתי את "ג'יימס והאפרסק הענקי” מספר פעמים לילדיי, וגם קראתי בעצמי, ושמחתי כשיצאה מהדורה מחודשת שלו. יש לי את רוב ספריו של רואלד דאל וכעת הצטרף גם ספר זה לאוסף. ספריו של דאל לרוב אפלים ולעיתים גרוטסקיים. ספר זה פחות אפל יחסית לאחרים, אם כי מרכיבים של שמנופוביה (סטריאוטיפ שלילי כלפי בעלי משקל עודף), גרוטסקה והמוות עדיין נוכחים בו.

הספר עוקב אחר ג'יימס הנרי טרוטר, ילד יתום כבן 7, שבגיל 4 נשלח לגור עם שתי דודותיו המרושעות לאחר מות הוריו בתאונה מוזרה. דודה ספוג, שהייתה שמנה ונמוכה, ודודה דקר, שהייתה צנומה, צרחנית ולא פחות מרושעת, מתעללות בו, אינן נותנות לו לעזוב את הבית או להתחבר עם בני גילו ומעבידות אותו בפרך. ג'יימס בודד מאוד ועצוב – עד לאותו יום שבו קורה משהו מוזר – ובעקבותיו אפרסק מתחיל לצמוח על עץ אפרסקים זקן שעמד באמצע הגינה. בתוך הפרי מחכים לג'יימס שבעה חרקים יוצאי דופן, שמזמינים אותו להצטרף אליהם למסע מכושף. כך מתחילה הרפתקה קסומה שבמהלכה מכשולים יופיעו, סכנות יצוצו וחברויות ייווצרו.

הספר אינו מנוקד ומיועד לנוער, אך גם מבוגרים ייהנו להקריאו לילדיהם. הסיפור מחמם לב ומלא תקווה, למרות הצד האפל שבו (קרי: התעללות וגורל הדודות). למרות שאיני חובבת חרקים, בלשון המעטה, אי אפשר שלא לחבב את החרקים בסיפור על שלל אישיותם ומוזרותם. אהבתי גם שהם מוצגים באור חיובי והילדים לומדים להתייחס אליהם יפה ולשמור על הטבע. ישנם גם אנשי ענן, היוצרים את מזג האוויר ואת הקשת בענן ומוסיפים דרמה לסיפור. השירים והמילים המודגשות שקופצות בין השורות מעשירים אף הם את המסופר.

אהבתי את הדמיון, את האיורים בשחור־לבן שמוסיפים לאווירה ואת המסרים – המוסווים והגלויים כאחד – של חברות, אומץ לב והתגברות על קשיים. ג'יימס מוצא משפחה חדשה, מגלה את הערך העצמי שלו ואת כושר המנהיגות שלו. בספריו של דאל, וגם כאן, יש הבדלה ברורה בין רעים לטובים: הרעים מוצגים כפי שהם, ללא כחל וסרק ותמיד באים על עונשם באופן מספק והטובים באים על גמולם. בסוף הספר יש חידון הבוחן את הקורא על המסופר. לסיכום, סיפור מלא דמיון והרפתקאות, שמשלב אלמנטים קסומים לצד אלמנטים אנושיים ומומלץ בהחלט!

בשורה התחתונה: הרפתקה קסומה לילדים!

"ג'יימס והאפרסק הענקי" מאת רואלד דאל"
איורים: קווינטין בלייק
תרגום: לי עברון
הוצאת זמורה, 208 עמ', 2025

 

יום שלישי, 30 בדצמבר 2025

"כראמל 10 - הסוף? מאת מאירה ברנע גולדברג

 











כמה חיכיתי לספר העשירי בסדרה והנה סוף־סוף הוא בידי! אני אוהבת את כל ספריה של מאירה ברנע גולדברג בכלל, ואת סדרת כראמל בפרט, ושמחתי לשקוע שוב בעולם מוכר ואהוב. הספר הזה חותם את הסדרה המופלאה, אבל עדיין משאיר פתח להרפתקאות נוספות.

את כראמל אין צורך להציג, אני מקווה – חתול מדבר וקסום שכבש את לב קוראיו – והפעם הוא חוזר בהרפתקה מסעירה שקושרת עבר והווה, סוגרת קצוות וחושפת מה שלא ידענו עד כה. הספר ממשיך בדיוק מהנקודה שבה הסתיים קודמו ונותן מענה לשאלות רבות. העלילה נפתחת כשג’יין מחכה במתח למפגש ראשוני עם אמה, גול מצוי בצומת דרכים, וויש מגלה דברים חדשים על עצמו וכראמל מתנהג באופן משונה מהרגיל. גם רינגו מפציעה בעלילה - וטוב שכך. העניינים מסתבכים כשחבורתנו מגלה חדר סודי עם תמונה מסתורית, גברת בלום חושפת סודות משפחתיים ואויב חדש צץ עם מזימות מרושעות. מכאן הכול רק הולך ומדרדר, ויותר מזה לא אספר כדי להימנע מספוילרים.

דמויות ישנות וחדשות צצות ויש לא מעט זיכרונות מהרפתקאות קודמות להתרפק עליהם. שמחתי לקרוא תובנות חדשות לגבי וויש - תובנות שמוכרות לכל מי שעוקב אחרי הסדרה והסופרת - אבל עדיין חשובות. בכלל, הוא אחת הדמויות האהובות עליי. בעצם, אני אוהבת את כל הדמויות המרכזיות, מלבד אולי גברת בלום… אם כי גם אליה יש לי אהדה קלה לאחר השינוי שחל בה. ואי אפשר בלי מילותיה האלמותיות: "נו באמת, מה השטויות האלה?" אגב, בעקבות הסדרה הטלוויזיונית הנהדרת שנעשתה על פי הספרים, אני לא יכולה שלא לדמיין את שחקני הסדרה בעת הקריאה.

אהבתי מאוד את הספר. האיורים מקסימים ותואמים לרוח הסדרה. ההומור, התעלומה, הקסם, הסודות והכתיבה הקולחת - הכול תמצאו כאן, כולל מסרים על קבלת השונה, היכולת להשתנות או לקבל את עצמך כפי שאתה ועל בחירות ומשמעותן. הספר אינו מנוקד ומתאים להקראה או לילדים שקוראים ללא ניקוד. וכמובן גם מבוגרים עם רוח צעירה ייהנו מהקריאה. התחלתי לקרוא את הסדרה עם בני כשהיה קטן והמשכתי לקרוא בה גם כשגדל. אם טרם קראתם את הסדרה, ממליצה לכם לקרוא את הספרים לפי סדר יציאתם, שכן כל ספר תלוי בקודמו ומספק רקע למתרחש.

אז, האם זה באמת הסוף? זהו אומנם סוף הסדרה, אך כפי שמצויין בו: "סוף הוא תמיד התחלה של משהו." בסיום הספר נרמז על יציאת סדרה חדשה, “סודות טירת ג’רום”. הווה אומר שהרפתקה חדשה כבר בקנה ואני מחכה לה בקוצר רוח. ומי שלא יכול לחכות, יכול בינתיים לקרוא את הספר הראשון בסדרה החדשה של הסופרת, “בן בן ודדה”, שיצא במקביל ושמתי עליו עין.

לסיכום, "כראמל 10 – הסוף?" הוא ספר שמתגמל במיוחד את מי שליווה את כראמל מההתחלה ועד הלום, משאיר טעם של עוד ומזכיר לנו עד כמה סיפור קסום, דמויות צבעוניות וחתול מיוחד אחד יכולים להיכנס ללב הקורא. מומלץ כמובן!

בשורה התחתונה: הסוף? נו באמת, מה השטויות האלה?

"כראמל 10 - הסוף? מאת מאירה ברנע גולדברג
איור: רמי טל
הוצאת כנרת, 202 עמ', 2025

יום רביעי, 3 בדצמבר 2025

"שאלה טיפשית? אין דבר כזה" מאת מייק רמפטון

 








ילדים סקרנים שואלים אינסוף שאלות שלא תמיד אנו יודעים לענות עליהן. הספר "שאלה טיפשית? אין דבר כזה" מאת מייק רמפטון בא לענות על שאלות אלו בדיוק ומתבסס על ההנחה שאין שאלה טפשית מדי. הוא מכיל אוסף של שאלות, חשובות יותר וחשובות פחות, שנענות בצורה משעשעת ונבדקו על ידי מומחים. האוסף מלווה באיורים חמודים שמושכים את העין.

הספר עוסק במגוון נושאים החל ממדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה ועד אבולוציה, זואולוגיה, היסטוריה חברתית ועוד, ועונה בצורה מקצועית על 213 השאלות הכי יוצאות דופן ומעניינות שמעולם לא חשבתם לשאול על העולם. האם אי פעם תהיתם למה אנחנו ממצמצים, לאיזו חיה יש הכי הרבה שיניים, למה חרקים לא מדממים, איך אסטרונאוטים הולכים לשירותים, מי המציא את התחתונים ועוד? את כל התשובות לשאלות אלו ואחרות תמצאו בספר חינני זה.

להלן טעימה מהספר:  

"לאיזו חיה יש הכי הרבה שיניים? לאדם הבוגר יש 32 שיניים - 16 למעלה, 16 למטה - אבל היונק היבשתי שמחזיק בשיא הוא הארמדל הענק עם 74 שיניים. לדגים ולזוחלים יש בדרך כלל אפילו יותר שיניים". (עמ' 13). הידעתם שבני משפחת הכרישים מחליפים כ-30,000 שיניים לאורך חייהם? כשכרישים צדים את טרפם הם כל הזמן מאבדים שיניים ומצמיחים חדשות (לא הוגן).

הספר מגיע בפורמט גדול וצבעוני עם כריכה קשה ונעים לדפדף בו. הוא לא מנוקד, כך שהוא מתאים לילד שקורא לבד או להקראה משותפת. התשובות הומוריסטיות ובגובה העיניים של הילד. חלק מהמילים מודגשות ומוסברות בסוף הספר. בסוף הספר יש מילון מונחים עם הסברים, חלוקה של השאלות לפי נושאים עם הפניה לעמודים הרלוונטיים ומפתח שימושי. זהו ספר שהילדים יכולים לדפדף בו באופן חופשי — לא חייבים לקרוא אותו מההתחלה ועד הסוף. זוהי מתנה מושלמת לחגים הקרבים ובאים. נהניתי מהספר ומהפורמט המיוחד ובהחלט ממליצה עליו! 

 בשורה התחתונה: כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול!

"שאלה טיפשית? אין דבר כזה" מאת מייק רמפטון
תרגום: אורה דנקנר
איור: גילמרה קרסטןהוצאת שוקן, 2025, 142 עמ'

"סיפורה של תזמורת: קרנבל החיות" / ג'סיקה קורטני טיקל

 


 

 

 



איזה ספר מיוחד! "סיפורה של תזמורת: קרנבל החיות" מאת ג'סיקה קורטני טיקל הינו ספר אינטראקטיבי לילדים המשלב בתוכו סיפור ותשעה קטעים מוזיקליים הלקוחים מיצירתו של המלחין הצרפתי קאמי סן-סנס, 'קרנבל החיות'. בכל דף יש תו מוזיקלי שלחיצה עליו תביא להשמעת אחד הקטעים. זוהי דרך מופלאה להכיר לילדים מוזיקה קלאסית.

צמד אחים מגלים ביום גשום אחד דלת סתרים מאחורי כוננית הספרים שלהם. הדלת מובילה אותם לעולם קסום ומופלא בו חיות מדברות ושרות. במסעם הם פוגשים אריה מלכותי, צב בודד וזקן, עדר פילים, להקות דגים מנצנצים, ציפורים ועוד. כשהם מפילים בטעות עצמות דינוזאורים במוזיאון בו ביקרו, הם מחליטים שהגיעה השעה לחזור לביתם.

אהבתי את הרעיון. השילוב של הסיפור, האיורים המקסימים וקטעי המוזיקה שמלווים אותם יוצרים חווית קריאה מושלמת. בסוף הספר יש ריכוז של כל הקטעים עם הסברים עליהם, ביוגרפיה קצרה על המלחין קמיל סן-סאנס ויצירתו, מילון מונחים מוזיקליים וגם חידון חמוד שבו צריך לזכור באיזה חלק של הסיפור הופיע הקטע המוזיקלי. יש גם דף בו מרוכזים כל קטעי המוזיקה וניתן לשמוע אותם ברצף. הספר לא מנוקד, מלבד מילים בודדות, ומתאים להקראה — ועדיין, הילדים ייהנו ממנו מאוד. הם יכולים לדפדף בו לבד ולהקשיב למוזיקה גם אם אינם יכולים לקראו בעצמם. מומלץ כמובן! 
 
בשורה התחתונה: חומד של ספר!

"סיפורה של תזמורת: קרנבל החיות" 
איירה: ג'סיקה קורטני-טיקל

תרגום: מאיה שוהם פלאי
הוצאת שוקן, 22 עמ', 2025 

יום שלישי, 25 בנובמבר 2025

"משפט המתים" מאת ריק ריירדן ומארק אושירו


 

 

 

 

 

 





"משפט המתים" מאת ריק ריירדן ומארק אושירו הוא הספר השני ב"הרפתקאות של ניקו וויל" והוא מתעלה על קודמו. בספר זה קולו של אושירו פחות דומיננטי והעלילה זורמת בצורה מאוזנת ואחידה יותר. בספר הקודם ניקו די־אנג’לו, בנו של האדס, וויל סולאס, בנו של אפולו, ירדו לשאול – וכעת הם חוזרים עם הרפתקה חדשה.

מספר חודשים עברו מאז הרפתקתם של ניקו וויל בשאול. ניקו עובר טיפול נפשי באמצעות שיעורי יוגה עם מר ד', בניסיון להתמודד עם הטראומות של העבר והצללים שהוא עדיין נושא בתוכו. השניים עוד לא הספיקו באמת להתאושש, וכבר נקראים שוב לדגל. שיחה דחופה מהפראייטורית של מחנה יופיטר – הייזל, אחותו למחצה של ניקו – מזעיקה אותם למחנה הרומאי. בהגיעם למחנה הם מגלים לתדהמתם למצוא שם מפלצות, או "מיתיים", כפי שהם מעדיפים לקרוא לעצמם, שביקשו מקלט במחנה. לאחר ביקורם של ניקו וויל בשאול, המפלצות הבינו שהם יכולים להשתנות לטובה, אך לא כולם מאמינים בשינוי או מקבלים זאת בהבנה. 

המהלך הזה לא פשוט לאף צד. שני הצדדים נהגו ללחום זה בזה ולכן כניסת המפלצות למחנה מאתגרת ולא תמיד מחליקה בגרון. הייזל נחושה לשלב אותם במחנה ומקווה להיעזר לשם כך בניקו ובוויל שלהם ניסיון בנושא. כאשר המיתיים מתחילים להיעלם אחד אחד, שני הצדדים מבינים שלטובת כולם עליהם לשתף פעולה כדי להתגבר על האיום החדש שמאיים על המחנה. 

אהבתי את הספר הזה יותר מקודמו. בניגוד לספר הראשון, שבו חלקים שלמים הוקדשו להתלבטויות פנימיות ולעיתים האטו את הקצב, כאן העלילה נעה מהר יותר ומרגישה ממוקדת יותר. יש יותר אקשן והרחבת העולם המיתולוגי על כל רבדיו. המיתיים עצמם היו מגוונים ומעניינים: אסטריון, המינוטאור שמצא את ייעודו בסריגה; הגריפון הננסי שסבל מגזים, ועוד. ואי אפשר בלי להזכיר את הקקודיימונים שהם התגלמות רגשותיו של ניקו, שקיבלו כאן יותר במה והקלילו את האווירה. יש גם נגיעה קלה בזוגיות של הייזל ופרנק, שמוסיפה עוד עומק בלי לגנוב את הפוקוס מהעלילה הראשית.

אם לסכם, העלילה כאן הדוקה וזורמת יותר. חלקו של כל סופר מורגש ועדיין לא התחברתי לכתיבה המטיפנית משהו של אושירו. הכול טוב ויפה עם מסרים של סובלנות, קבלה עצמית ושלעולם לא מאוחר להשתנות, אבל הם מוגשים בצורה דידקטית מדי לטעמי. גם השינוי המהיר של חלק מהמפלצות הרגיש מעט קיצוני, אך זה לא פגם בהנאה הכללית. בסך הכל נהניתי וממליצה. חובבי מיתולוגיה ואוהבי ריירדן ימצאו כאן הרפתקה מהנה נוספת בעולם המוכר והאהוב שלו.

 בשורה התחתונה: הישנה נמר חברבורתיו?! 

"משפט המתים" מאת ריק ריירדן ומארק אושירו
תרגום: יעל אכמון
הוצאת כנרת זמורה, 2205, 416 עמ'
 

יום ראשון, 23 בנובמבר 2025

"השמש והכוכב" מאת ריק ריירדן ומארק אושירו

 











"השמש והכוכב" מאת ריק ריירדן ומארק אושירו הוא הספר הראשון בהרפתקאות ניקו וויל. קראתי את כל ספריו של ריירדן ואהבתי את רובם ולכן שמחתי לשים ידי על ספר זה. ספר זה נכתב בשיתוף פעולה עם מארק אושירו והדבר ניכר בסגנון המשתנה לאורך הפרקים ובחוסר האחידות בכתיבה שלא לומר ברמת העניין. אישית, התחברתי יותר לכתיבתו של ריירדן שהתמקדה יותר בהרפתקה עצמה מאשר בכתיבתו של אושירו שהתמקדה ברומנטיקה הלהטבית.  

הספר עוקב אחר ניקו די־אנג’לו, חצוי בן האדס – אל השאול, המוות והחושך – וחברו ויל סולאס, חצוי בן אפולו – אל השמש והאור. ניקו יצא מהארון, או נדחף לכך, ומוקד אהבתו עבר מפרסי לויל, שהוא בי־סקסואל. השניים הפכים לחלוטין באופי – אחד קודר, השני שמשי – וצריכים לגלות אם הפכים אכן משלימים זה את זה.

לכאורה המלחמות והבלגנים עם האלים והענקים מאחוריהם. מחנה החצויים היוונים פחות פעיל מבעבר וניקו וויל נשארו שם כמדריכים. העלילה מסתבכת כשניקו מתחיל לסבול מסיוטים חוזרים ונשנים ולשמוע קול קורא לו ממעמקי טרטרוס, החלק האפל ביותר של השאול. ניקו חושד שמדובר בבוב הטיטן שהשתנה לטובה מאז מפגשו עם פרסי ונשאר כלוא בטרטרוס. למרבה ההפתעה הוא מקבל תמיכה נפשית דווקא מדיוניסוס, אל היין ומנהל המחנה, שלא בדיוק נודע באמפטיה שלו ובסבלנות שלו.

הסיוטים והנבואות החוזרות של האורקל דוחפים את ניקו לצאת למסע חיפושים. וויל מתעקש להצטרף אליו והשניים יוצאים לעולם התחתון כדי להציל את בוב. הם מתמודדים עם טראומות מהעבר שמתגברות ככל שהם יורדים למעמקי טרטרוס וגורמות למתח במערכת היחסים שלהם. גם הנבואה שמרמזת שניקו ייאלץ להשאיר מאחור משהו בעל ערך רב לא בדיוק תורמת. מפגש עם שדים, מפלצות למיניהם, נימפה שאוהבת סיפורים ושאר ירקות שמאלצים אותם להתמודד עם שדים בעברם ובהוה. ואי אפשר בלי להזכיר את הטרוגלודיטים והקקודיימונים שמוסיפים רוח גבית לעלילה.  

בסך הכול נהניתי מהספר אבל בעיניי הוא פחות מוצלח מספרים אחרים של ריירדן. עיקר הדגש הוא על מערכת היחסים של ניקו וויל ופחות על ההרפתקה עצמה. זה לא בהכרח דבר רע, אבל ציפיתי ליותר הרפתקאות ולפחות התלבטויות נפש ופילוסופיה שגרמה לעלילה לדשדש בחלקים מסויימים. אנחנו אמנם מקבלים מבט מעמיק יותר על מערכת היחסים של השניים ועל כל מה שהם עברו יחד, כולל כמה פלאשבקים לרגעים שבהם הפכו לחברים,  אבל זה הפך את הקריאה לאיטית ופחות סוחפת בעיני.

משחקי המילים היו בכללי פחות שנונים מהרגיל. כינויי החיבה של הצמד היו קיטשיים בעיני ולא תאמו לדמותו המסתורית של ניקו. עם זאת אהבתי את המסר של לקבל עצמך כמו שאתה, על הצדדים האפלים שבך. אהבתי גם את הצבע המתכהה של הדפים שהופיעו בסצנות הסיוטים והזיכרונות ועזר להפריד בין חלום ומציאות.

הספר אומנם עומד בפני עצמו, אך מזכיר דמויות ואירועים מספרים קודמים. אם טרם קראתם את הסדרות האחרות, כדאי להתחיל בהם כדי להכיר את הנפשות הפועלות — אך זה לא חובה. הספר השני כבר יצא לאור בעברית, כך שתוכלו לקרוא את שניהם ברצף. הספר מומלץ לנוער שאוהב מיתולוגיה ולחובבי ריירדן מושבעים. למי שמחפש להעמיק בדמותו של ניקו ובעולם המוכר של ריירדן, הספר מספק את הסחורה, גם אם אינו מהחזקים שבספריו.

בשורה התחתונה: על אלים וגיבורים!

"השמש והכוכב" מאת ריק ריירדן ומארק אושירו
תרגום: יעל אכמון
הוצאת כנרת, זמורה, 2024, 443 עמ'

 


יום רביעי, 19 בנובמבר 2025

"פופי והמכתב הסודי" מאת רות מרגלית

 









איזה ספר מקסים! "פופי והמכתב הסודי" מאת רות מרגלית הוא הספר הראשון בסדרה חדשה לראשית קריאה והוא חמוד בדיוק כמו שהוא נשמע. הספר עוסק בחברות, באחיות גדולות ומרחיב את הדמיון — בדיוק מסוג הספרים שחיפשתי כשילדי היו קטנים.

הספר עוקב אחר אנה פופיצקי, או בקיצור פופי, ילדה בת שבע וחצי שעוברת למקום חדש ולבית ספר חדש. היא לא מכירה שם אף אחד ומתגעגעת מאוד לחברה הטוב יונתן שעבר לחו"ל לשנה. יש לה אח קטן בן שלוש והיא אוהבת לקרוא, לחקור ולדמיין את עצמה כגיבורת אחד הספרים שלה.

בוקר אחד, בדרכה לבית הספר החדש, היא רואה יונה משונה עומדת על הגדר. בזמן שאביה מדבר עם זלמן מהמכולת, היא מתקרבת ליונה ומגלה להפתעתה פתק קשור לרגל היונה. היא מסירה אותו ובבית הספר מספרת על כך לחברה חדשה שהכירה - יערה.

כאשר השתיים פותחות את המכתב, הן מגלות שהוא כתוב בכתב מורס. למרבה המזל, לפופי יש ספר בילוש למתחילים שיכול לעזור בפיענוח. השתיים נפגשות בביתה של יערה - עוד דבר שפופי אוהבת לעשות הוא לדמיין חדרים של ילדים אחרים - ומתחילות לפענח את המכתב. מה שמתחיל כמכתב מסתורי הופך להרפתקה שדורשת חשיבה, הפעלת התאים האפורים וליצירת חברויות חדשות.

הספר מהווה שינוי מרענן מספרי ראשית קריאה שעוסקים בפיות שכבודן במקומן מונח. הספר מקורי ומעניין וילדים וילדות ייהנו ממנו. הסיפור מסופר בגוף ראשון, על ידי פופי. הוא מנוקד, מאויר ומתאים להקראה או לקריאה עצמאית. הפרקים קצרים, השפה בגובה העיניים, ונושא התחלות חדשות ידבר אל ליבו של הילד.

פופי היא דמות שקל להתחבר אליה: סקרנית, חכמה, נוטה להגזמות ובעלת דמיון מפותח. אהבתי לשמוע את קולה, את רגשותיה ואת השמות המצחיקים שנתנה לחתולים על בסיס הקרטיבים (מישמיש, רמזור, אבטיח). חייכתי בקריאת הביטויים המצחיקים שהמציאה כמו: “מדהים-רכבת-הרים”, “ראש בטטה”, "בוץ לפופיק" ועוד שלל ביטויים מקוריים שיעלו חיוך על פני הילדים.

מעבר להרפתקה עצמה, יש כאן מסר עדין על התמודדות עם שינוי, יחסי אחיות, עצמאות, מציאת מקומך בחברה ויצירת חברויות חדשות. הילדים גם ילמדו על הדרך מהי יונת דואר, מהו כתב מורס ומה פירוש “תתרנית”. האיורים בשחור־לבן מאירים את הטקסט בעדינות ומוסיפים לו המון חן בלי להעמיס, בדיוק כפי שילדים צריכים. אני מחכה כבר לספר השני בסדרה! אהבתי ואני ממליצה!

בשורה התחתונה: פופי תכבוש את לב הילדים מהעמוד הראשון.

"פופי והמכתב הסודי" מאת רות מרגלית
איור: עובדיה בנישו
הוצאת כנרת, 78 עמ', 2025

"תני לה" מאת רוני זאדה

 





 

איזה ספר חמוד! אח או אחות קטנים שמצטרפים למשפחה דורשים הסתגלות ומהווים מקור לקנאה — בין אם מדובר בילדים ובין אם בחיות. "תני לה" מאת רוני זאדה מסופר מנקודת מבט של חתולה מפונקת שביום בהיר אחד הנחיתו עליה אחות חדשה – חתולונת קטנה. כמובן שהיא לא מרוצה מהתוספת החדשה למשפחה והייתה מעדיפה להישאר בת יחידה.

עד ליום שבו הצטרפה הגורה לביתם, הייתה החתולה שלנו מרכז עולמה של המשפחה. היא קיבלה כל מה שרצתה, בין אם זו תשומת לב ובין אם אלו חטיפים. הכול השתנה ברגע שהגיעה הגורה החדשה, והחתולה נאלצה לחלוק איתה את תשומת הלב, האהבה והצעצועים שלה. בינינו, אפשר להבין אותה...

החתולה שלנו מתקשה להבין למה צריך עוד חתולה בבית. מה, היא לא מספיקה להם?? היא כועסת על הגורה החדשה שאוכלת מהצלחת שלה, חוטפת לה צעצועים וזוכה לתשומת לב. בנוסף, היא נדרשת לוותר לה — הרי היא האחות הגדולה. נמאס לה לשמוע כל היום “תני לה” והיא מחליטה לעשות מעשה שאת תוצאותיו לא צפתה.

הספר חמוד מאוד, וילדים יתחברו למסריו. קנאה היא דבר טבעי, וגם חיות מסוגלות להרגיש אותה. יש לי שני כלבים, והכלבה שלי לא התלהבה כשהגיע הכלב השני למשפחתנו. בסופו של דבר השלימה עם המצב ונחמד לראות את האינטראקציה ביניהם.

אהבתי שהספר מסופר מנקודת מבטה של החתולה. השפה פשוטה, האיורים מקסימים ותואמים לטקסט, והבעות הפנים של החתולה מביעות את רגשותיה במדויק. הספר מנוקד, מתאים לגיל הרך ומעביר מסר חשוב על קבלה, שיתוף והתמודדות עם רגשות קנאה — וגם מראה שלפעמים יש יתרונות רבים בלחלוק את הבית עם אחות קטנה. מומלץ כמובן!

בשורה התחתונה: כשחתולה גדולה פוגשת בחתולה קטנה!

"תני לה" מאת רוני זאדה
הוצאת כנרת, לא ממוספר, 2025

יום חמישי, 16 באוקטובר 2025

"מטרוניתא ואלטעזאכן" מאת יוחנן אוחיון

 











מה משותף בין מטרוניתא, אלטעזאכן ורדיו ישן של פעם? כולם מזכירים ימים פשוטים, ערכים של פעם ושיתוף פעולה. "מטרוניתא ואלטעזאכן" מאת יוחנן אוחיון הוא ספר ילדים חמוד המספר על המטרוניתא – גברת מכובדת – ומפגשה השבועי עם האלטעזאכן, רוכל הסוחר בחפצים משומשים.

כל יום חמישי, בשכונה אחת קטנה, המטרוניתא חוזרת מקניות בשוק עמוסה בסלים ושקיות. בדיוק כשהיא יוצאת מהמונית, מגיע האלטעזאכן לשכונה וכורז בקולי קולות: "אלטעזאכן, מכונת כביסה, ספה, שידה". המטרוניתא קוראת לו לעלות עימה לדירתה ומבטיחה לתת לו רדיו משומש במצב טוב בתמורה לעזרתו עם הסלים. הרדיו לא בדיוק מה שאמרה, אך היא מפצה אותו בכוס לימונדה קרה. כך חוזר הטקס מדי שבוע – כמנגינה שחוזרת על עצמה – ושני הצדדים מרוצים.

הסיפור מלא הומור, והאיורים המופלאים עושים לו צדק – צבעוניים, מפורטים ומכניסים את הקורא אל האווירה, אל החיים והקולות של פעם. כל איור מדגיש את הרגעים הקטנים של החיים. הסיפור זרק אותי באחת לימי ילדותי, לזמנים פשוטים יותר, כשהשכונה הייתה רחבת משחקים והילדים שיחקו בחצר הבניין – לא מול מחשב, כמנהג הילדים היום. זה היה מקום קהילתי, שבו כולם עזרו לכולם וניתן היה לקפוץ לשכנה ולבקש כוס סוכר או ביצים. נוסטלגיה במיטבה. מעבר להומור ולסיפור המעניין, הספר מעביר מסר חשוב – על עזרה הדדית, נדיבות, שמירה על קשרי קהילה והכרת הטוב.

המילה אלטעזאכן לקוחה מיידיש ובדומה לסופר, הייתי עדה בילדותי לרוכלים שקנו או לקחו בחינם חפצים משומשים שאיש לא חפץ בהם. כיום רואים זאת פחות ופחות וגם הרוכלים הם לא של פעם. המטרוניתא הזכירה לי את הגברת מהשיר "גברת עם סלים" והעלתה חיוך על שפתי.

הספר מנוקד ומתאים להקראה בקול רם או כראשית קריאה לילדים. בסך הכל, הספר מהנה ומהווה חווית קריאה נעימה, עם קריצה לזמנים עברו, שמזכירה לנו שגם בדברים פשוטים יכול להיות קסם גדול. 

בשורה התחתונה: חומד של ספר!

"מטרוניתא ואלטעזאכן" מאת יוחנן אוחיון
מאייר: רמי מאיקס
הוצאת אוריון, 24 עמ', 2025