"בני גבל" מאת גל חרמון הינו ספרו הרביעי של הסופר והספר הראשון שלו שאני קוראת. מודה, זה לא מסוג הספרים שאני נוהגת לקרוא בדרך כלל והופתעתי לטובה. הכתיבה לפתה אותי והכניסה אותי מיד לעולם של ריגול, מתח ומיתולוגיה, ולמציאות הלבנונית שפחות מוכרת לי.
הסיפור מתרחש ימים ספורים לאחר אסון המסוקים הנורא ב-1997, שבו התנגשו שני מסוקי יסעור זה בזה וגבו מחיר כבד. ארז, קצין שייטת צעיר, מוצא עצמו מעורב במרדף מסעיר אחר מתנקש לבנוני מסוכן יחד עם עמוס, איש ביון ותיק. העלילה הולכת ומסתעפת ככל שהם נגררים אל תוך עולם שבו ארגונים כמו צד"ל, יק"ל, המוסד, ארגון שומרי הארזים וחיזבאללה עושים כשלהם, ומובילה אותם אל מעמקי לבנון, מקום שבו כל צעד ושעל שלהם עלול להיות האחרון.
נהניתי מאוד מהספר וגמעתי אותו ביעף. הספר משלב בהצלחה מתח והיסטוריה ונע בגוף שלישי בין ארז (שהוא משלנו), המלווה את עמוס בחקירה, לבין אשמון, המרגל בעל אלף הכינויים. אהבתי את הציטוטים מהתנ"ך, את ההתייחסות למיתוסים קדומים ולמיתולוגיה כנענית ופיניקית (הצידונים), את הקריצה לימי שלמה המלך וחירם מלך צור ואת החיבור שלהם להווה. שם הספר טומן בחובו משמעות שמתחברת היטב לעלילה ולזהותם של בני גבל.
הספר מותח מתחילתו ועד סופו. אהבתי את ארז ועמוס כדמויות ואת חיבוטי הנפש שלהם. במיוחד אהבתי את ההתמודדות של עמוס עם שגיאות העבר שלו ואת מערכת היחסים בין ארז לחברתו. לאשמון, מטעמים מובנים, לא התחברתי, והפרקים איתו פחות משכו אותי. הכתיבה מעולה, עשירה וסוחפת, ונהניתי להשכיל וללמוד על התקופה וההיסטוריה. המידע ניתן במינון הנכון, מבלי להלאות את הקורא, ומעשיר את המסופר. אגב, פרסום הספר נדרש באישור הצנזורה ומשרד הביטחון בשל רגישות הנושא, והוא שופך אור על מציאות מורכבת.
אהבתי במיוחד לקרוא על תהליך החקירה, על הדרך שבה נאסף המידע ועל אופן פעולתו של הביון. הספר מתרחש מבחינה כרונולוגית לפני אירועי "מים שקטים" (שאותו לא קראתי), ולכן רצוי לקרוא את "בני גבל" קודם. לא ציפיתי שספר מז'אנר שאני כמעט לא קוראת יצליח לרתק אותי כל כך. אהבתי את האופטימיות של הסופר ומצטרפת לתקוותו לזמנים טובים יותר. אהבתי וממליצה בחום!
בשורה התחתונה: מותחן מקורי משובח! "בני גבל" מאת גל חרמון
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2026, 441 עמ'
