מבית היוצר של פרסי ג'קסון מגיע אלינו ספר ראשון בסדרה חדשה, "מחנה החצויים 1 - אזור הפרא" מאת ריק ריירדן ואנבל או, המתרחש בין הרפתקאותיו של פרסי ג'קסון. הספר כתוב בגוף ראשון מפי קייטי קים, בת לאם קוריאנית ולאל המלחמה ארס.
קייטי קים מגיעה למחנה החצויים בקיץ, שנה לאחר הגעתו של פרסי. במהלך טקס חניכה שהשתבש, בו היא וארבעה חצויים חדשים נלקחו בלילה לאזור הפרא שמחוץ למחנה, גרנט, אף הוא בן ארס, נעלם. הכניסה לאיזור הפרא אסורה על החצויים, לכן הם לא יכולים לשתף את הנהגת המחנה בדבר מחשש שיזרקו מהמחנה. קייטי קים נחושה למצוא את גרנט. יש לה רגשות אשם על כך שעזבה אותו מאחור כשנתקלו במפלצת. אומנם הוא דחק בה לברוח, אך זה לא מנחם אותה. גם חבריה לאותו טקס מסתכלים עליה בעין עקומה משום שנטשה את גרנט.
ישנה סיבה טובה לכך שאזור הפרא מחוץ לתחום. יש שם דברים מקוללים ומסוכנים שאיש אינו יודע עליהם. קייטי מבקשת את עזרתם של חבריה לטקס, שלא מתלהבים לחזור שוב לאזור ומסיבות מובנות. בסופו של דבר היא נאלצת להיעזר בחבריה, שכן המשימה גדולה על אדם אחד. היא לומדת להכיר את בני שאף אל עדיין לא נחשף כאביו, את הרפר, בנה של אפרודיטה שלא בקשר איתה, ואת זורי, בתו של אפולו שיש לה עניינים לא פתורים. העלילה מסתבכת כשאחד הסאטירים נעלם והנהגת המחנה מכחישה שהם בצרות. קללות עתיקות, מפלצות צמאות דם וסודות יעמידו את נחישותם של החבורה במבחן.
לספריו האחרונים של ריירדן לא התחברתי, ולמרבה הפתעתי, הספר הזה עלה על הציפיות שלי. למרות שמדובר בשני סופרים, הכתיבה חלקה והאווירה של הספרים הקודמים נשמרת. אנחנו פוגשים דמויות ישנות וחדשות, והיה מעניין מאוד לקרוא על תקופה שלפני המלחמה עם הטיטאנים. דבר זה הוסיף נופח של מתח לאווירה.
אהבתי את קייטי, שלא עמדה בציפיות הגבוהות של הוריה ועדיין חיפשה את אישורם ואת אהבתם. אמה היא אישה מצליחה ושאפתנית שמצפה ממנה להיות כמו אחותה, כך שקייטי מרגישה שאכזבה את אמה. גם אביה, ארס, נטש אותה לאחר שהתאכזב מכישלונותיה בספורט. אהבתי את ההתלבטויות שלה ואת היחסים המורכבים שלה עם מורשתה ותרבותה. היא אולי מתקשה לירות בחץ וקשת, אך מתגלה כמצטיינת בהשלכת כידונים. לא דבר של מה בכך.
נהניתי גם מהדינמיקה בין חברי הצוות ומהאופן שבו הם התחברו, למדו לבטוח זה בזה ושיתפו פעולה. לכל אחד מהם כישורים ויכולות משלו, והיה מעניין לראות כיצד הם משלימים זה את זה. זורי הייתה קצת מעצבנת בעיניי, בעיקר בגלל הסודיות המוגזמת שלה. ההומור המוכר של ריירדן עדיין נוכח, ואהבתי במיוחד את הקטע שבו הרפר ניסה להתחבר עם השלשול הענקי שאהב לאכול זבל. גם ניקוי הכלים באמצעות לבה רותחת שיעשע אותי.
אמנם רוב הזמן הספר מתמקד יותר בחיי המחנה מאשר בסכנות עצמן, אך עדיין נהניתי ממנו. הספר מסתיים בקליף-האנגר (שאני ממש לא אוהבת), אבל בסך הכל זו התחלה טובה לסדרה חדשה ואני כבר מחכה להמשך. אהבתי ואני ממליצה!
בשורה התחתונה: פרסי ג'קסון, מאחוריך!
"מחנה החצויים 1 - אזור הפרא" מאת ריק ריירדן, אנבל או
תרגום: יעל אכמון
הוצאת כנרת, 254 עמ', 2026

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה